שימוש הלשון של מזכיר המדינה של ארה"ב היה דרמטי לא פחות מזה של ראש הממשלה בסיעת הליכוד, בשבוע שעבר. המדינה הפלשתינית כי תקום "זקוקה לרצף", הוא אמר. "עליה להיות מחוברת. צריך שיהיו בה האמצעים לנוע בתחומיה. כך שאי-אפשר לחתוך אותה בכל-כך הרבה מקומות, בצורה של איזה בנטוסטן".
בנטוסטן. לא מלה המונחת לעתים קרובות על סדר היום הציבורי בישראל. לא מלה שבקעה אי-פעם מפיו של אמריקני בכיר בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אבל מלה רבת משמעות, אולי הרת גורל.
המלה הזו נכנסה לשימוש ב-1959, ויצאה משימוש מעשי ב-1994. משמעותה המילולית היא "ארץ הבאנטו". ה"באנטו" הוא שם שאנתרופולוגים נתנו לאוכלוסיה השחורה של אפריקה דרומה מקו המשווה. "באנטו" היה לפיכך האיפיון הקיבוצי כמעט של כל השחורים בדרום אפריקה.
אפרטהייד גדול ואפרטהייד קטן בשנת 1948 עלתה לשלטון בדרום אפריקה מפלגה לבנה קיצונית, שגמרה אומר להפריד חד-משמעית ולנצח בין הלבנים ובין השחורים. באותו הזמן היחס בין לבנים לשחורים באוכלוסיה היה בערך 4:1. עד מהרה נכנסה לשימוש בין לאומי מלה בלשון האפריקאנס, שבאה לציין את ההפרדה: "אפרטהייד". מקובל להגיד, שהיה "אפרטהייד גדול" והיה "אפרטהייד קטן". הקטן נגע לעניינים כמו איסור יחסי מין בין לבנים לשחורים, הגדול נגע לחלוקת דרום אפריקה.
ב-1958 עלה לשלטון בדרום אפריקה אידיאולוג מבריק של מדיניות האפרטהייד, כוהן דת יליד הולנד ששמו היה הנדריק פרוורד (Verwoerd). שנה אחת אחר-כך הוא הציג את תוכנית-האב של האפרטהייד הגדול. כל אחת מן האומות העיקריות של הבאנטו תקבל טריטוריה לאומית, שבה תוכל להתפתח פוליטית, כלכלית ותרבותית. כל שחור בדרום אפריקה יחזיק באזרחות של הטריטוריה הזו, ויהיו לו זכויות פוליטיות בתחומיה. לא יהיו לו כל זכויות פוליטיות בדרום אפריקה עצמה, גם אם הוא מתגורר בה, וגם אם הוריו והורי-הוריו התגוררו בה.
ל"מולדת הבאנטו" - כפי שהממשלה קראה לכל אחת מן הטריטוריות - ניתן הכינוי "בנטוסטן". כולן נתחמו בחלק המזרחי של דרום אפריקה, באזורי המחיה המקוריים של שבטי השחורים. האזורים האלה היו חקלאיים וכפריים, לא היתה בהם אף עיר אחת, ובדרך כלל גם לא היו בהם אוצרות טבע, ממין האוצרות שבהם דרום אפריקה מבורכת.
יתר על כן, ברוב המקרים גם לא היה להם רצף טריטוריאלי. המקרה הקיצוני ביותר היה זה של "בופוטאצוונה". היא היתה מחולקת לשש מובלעות. חמש מן השש היו מוקפות מכל עבריהן בשטח דרום אפריקה הלבנה. אחת המובלעות היתה רחוקה כדי 150 ק"מ מן המובלעת הסמוכה ביותר אליה. בינה ובין המובלעת הרחוקה ביותר הפרידו 400 ק"מ של שטח דרום אפריקה.
כולם יהפכו ל"פועלים זרים"
ד"ר פרוורד הקים תשע טריטוריות כאלה, עשירית נוספה אחרי מותו. אחת נועדה לבני עם הזולו, ונקראה "קוואזולו", שנייה נועדה לבני עם הקוסה, ונקראה "טרנסקאי" (בשטחה נולדו נלסון מנדלה והרבה מחבריו למאבק), שלישית נועדה לבני עם הצוואנה, ונקראה "בופוטצוואנה"; וכן הלאה.
אף כי השחורים היו בערך 70% של האוכלוסיה, הבנטוסטנים תפסו רק 13% של שטח דרום אפריקה. מלכתחילה לא נכללה בהן אף עיר חשובה אחת, ורק בהמשך הואילו הלבנים לוותר על עיר אחת, מאפאקינג, לטובת "בופוטצוואנה".
על-פי חזונו של פרוורד, יום אחד נועדו כל הבנטוסטנים להפוך למדינות עצמאיות. כאשר יושלם התהליך לא יישאר בדרום אפריקה אף אזרח שחור אחד. מיליוני השחורים שאינם חיים בבנטוסטנים יהפכו ל"פועלים זרים", ממש כמו טורקים בגרמניה.
הבנטוסטן הראשון שקיבל עצמאות, ב-1976, היה "טראנסקאי". שנה אחת אחר כך הצטרפה "בופוטצוואנה". אחריה בא תורה של "סיסקאי", ואל התור הצליחה לקפוץ גם "ונדה". בנטוסטנים אחרים, כמו "קוואזולו", או "באסוטו קווא-קווא" בעלת השם האקזוטי, ויתרו על הכבוד.
לבנטוסטנים ה"עצמאים" היו נשיאים וראשי ממשלות, פרלמנטים, צבאות, המנונים ודגלים. הם אפילו הקניטו את דרום אפריקה, כאשר ביטלו את כל חוקי האפרטהייד בתחומיהן. בופוטצוואנה הכעיסה קצת את מיטיביה, כאשר פתחה קאזינו, שנעשה מקור אטרקציה לאזרחיה הלבנים של דרום אפריקה. ברפובליקה הלבנה החסודה ויראת האלוהים משחקי מזל היו אסורים.
אבל הבנטוסטנים נשארו לוויינים זעירים וחלושים במערכת השמש הדרום אפריקנית. עיקר תקציביהן באו מקופת דרום אפריקה. היא גם היתה היחידה שהכירה בעצמאותן, אם כי היו כמה ארצות שהרשו לבנטוסטנים לפתוח נציגויות, ולחזר אחרי עתונאים ואנשי עסקים.
מספר הגון של עתונאים ישראליים זכו לראות את יפי הטבע הדרום אפריקני, כאשר הוטסו אל הבנטוסטנים על חשבון ממשלת דרום אפריקה, ואחר-כך על חשבון הממשלות המקומיות. אנשי עסקים ישראליים עשו די הרבה כסף בבנטוסטנים.
דרום אפריקה היתה קמצנית מאוד בעיני העולם החיצון ובעיני הרוב המכריע של שחורי דרום אפריקה, הבנטוסטנים היו חלק ממערכת נפסדת של אפליה גזעית. הם עמדו לפטור את ממשלת דרום אפריקה מן הצורך להעניק זכויות אזרח, או אפילו זכויות אדם פשוטות לרוב השחור.
קשה לדעת אם דרום אפריקה האמינה אי-פעם ברצינות שהבנטוסטנים יפתרו את בעיותיה. אבל חידה היתה מדוע זה דרום אפריקה אינה מנסה לשוות לבנטוסטנים לפחות מראית עין של רצינות. מדוע אין היא מגלה קצת יותר נדיבות, ומבטיחה רצף טריטוריאלי, גם אם לשם כך יהיה עליה להעביר חקלאים לבנים לשלטון שחור; או אפילו להפקיע קרקעות מן הלבנים, ולהעבירן לידי תושביהם האביונים של הבנטוסטנים.
התשובה היא, שדרום אפריקה הלבנה היתה קמצנית מאוד כלפי שחוריה. היא חשבה שוויתורים קטנטנים, כמעט בלתי נראים, יפטרו אותה מן הצורך להתמודד עם בעיות היסוד.
ב-1990 הגיע חזיון התעתועים של הבנטוסטנים אל קיצו. משטר המיעוט הלבן הודיע, שהוא מתחיל משא-ומתן ל"חלוקת השלטון" בין כל תושבי דרום אפריקה.
זמן קצר אחרי כן ריאיינתי את אחד האידיאולוגים הידועים של האפרטהייד, פרופ' קארל בושוף, בחוותו ליד פרטוריה. הוא היה חתנו של הנדריק פרוורד, מיילד האפרטהייד וממציא הבנטוסטנים. בושוף טען, כי פרוורד התכוון להרחיב במידה ניכרת את גבולות הבנטוסטנים, ועמד להודיע על כך בנאום לפרלמנט, ב-1966. דקות אחדות לפני שעלה אל הדוכן התפרץ למליאה איש נושא מאכלת, ודקר את ראש הממשלה למוות. הרצח תואר כמעשה טירוף, ללא מניעים פוליטיים.
ב-1994 נערכו בדרום אפריקה הבחירות הרב-גזעיות הראשונות. כל הבנטוסטנים פוזרו, "עצמאים" ולא-עצמאים. קבוצה של לבנים מן הימין הקיצוני ניסתה לבוא להצלת "בופוטצוואנה", אבל הנסיון הסתיים בכשלון חרוץ. את הבנטוסטנים אפשר למצוא כיום רק על בולים ישנים, או בחוברות תעמולה מצהיבות של ממשלת האפרטהייד. או ברטוריקה של הסכסוך הישראלי-ערבי.
מבקרים של הסכמי אוסלו מן הצד הפלשתיני טענו מייד כלפי ישראל, שהיא מציעה לפלשתינים "בנטוסטן". יתכן שאת המלה הזו הכניס לשימוש פרנסיס בויל, אשר שימש יועץ משפטי למשלחת הפלשתינית לוועידת מדריד ב-1991.
הוא סיפר לימים, כי התבקש לבדוק את הצעות ישראל לאוטונומיה פלשתינית. הוא בילה יום שלם בקריאה, חזר אל הפלשתינים, ואמר להם, "הישראלים מציעים לכם בנטוסטן". מספר הפעמים שהמלים "ישראל" "פלשתינים" ו"בנטוסטן" מצטרפות זו אל זו בחיפוש אינטרנט יעיד על מידת השתגרותו של הביטוי.
אף על-פי כן, אינו דומה אף אחד מן השימושים האלה לשימושו של קולין פאוול. מעטות הן האנלוגיות ההיסטוריות והפוליטיות המקפיצות ישראלים על רגליהם יותר מן ההשוואה בין ארצם ובין דרום אפריקה, בין תנועתם הלאומית ובין האפרטהייד. פאוול כמובן לא השווה במישרים, אבל אי-אפשר לטעות בכוונתו.
מקורות וקישורים לרשימה הזו, וכן רשימות קודמות של 'קו המשווה' אפשר למצוא על הרשת בכתובת karny.notes.co.il כתובת הדואר האלקטרונית של יואב קרני היא
מדינות מפוצלות זה לא כמו מזגן
האם רצף טריטוריאלי הוא תנאי ולא יעבור ליכולת קיומה של מדינה ריבונית? לא תמיד. 2,000 ק"מ של קנדה מפרידים בין אלסקה ובין ארה"ב, ושתיהן מסתדרות לא רע.
מאז 1991, המחוז המערבי ביותר של רוסיה - קלינינגרד שעל שפת הים הבאלטי, מופרד ממנה על-ידי שלוש מדינות ריבוניות (אסטוניה, לטביה וליטא), שאחת מהן עומדת להצטרף לברית נאט"ו. כמובן, קלינינגרד מעוררת אסוציאציות לא נעימות של פיצול טריטוריאלי. היא היתה ידועה פעם בשמה הגרמני "קניגסברג", והיתה עיר הבירה של פרוסיה המזרחית. ב-1919 היא הופרדה משאר גרמניה באמצעות פרוזדור, שנועד להעניק לפולין מוצא לים. עשרים שנה אחר כך, הרצון לאחד את קניגסברג עם המולדת היה אחת הסיבות שהיטלר נתן לפלישתו לפולין. גרמניה איבדה בסופו של דבר גם את הפרוזדור, גם את קניגסברג.
מדינה מפוצלת היתה פקיסטן, ב-25 השנה הראשונות של קיומה. החלק המערבי הוא זה פקיסטן, והחלק המזרחי ידוע כבנגלאדש. בין שני החלקים הפרידו מאות קילומטרים של שטח הודו. ב-1972 ניסה החלק המזרחי לפרוש, החלק המערבי שלח צבא לדכא את המרד, הודו התערבה, ובנגלאדש נולדה.