חשבון נפש: בכירים נזכרים בהחלטות שעליהן הם מתחרטים

מי מצטערת על כך שוויתרה על חלום המוצ'ילריות במזרח, מי מתחרט על כך שלא המשיך ללימודי דוקטורט, ומי חושבת שחבל שלא לקחה את הסיכון הגדול?

אווה מדז'יבוז' / צילום: ענבל מרמרי אווה מדז'יבוז' / צילום: ענבל מרמרי
שירי דובר 29.09.2017

"לא אמרתי לזמר הפופולרי שהוא הפייבוריט שלי"

אוה מדז'יבוז', יו"רית הרשות השנייה הפורשת וראש הרשות לקידום מעמד האישה הנכנסת

הגעתי לעולם התקשורת היישר ממקום העבודה הנוצץ בישראל - מס הכנסה. העבודה הראשונה שלי הייתה כמנהלת הכספים של רדיו תל-אביב, וכמי שעשתה את צעדיה הראשונים בברנז'ה, היה לי מאוד חשוב להשתלב כמה שיותר טוב. בקיצור, חזרה לתיכון.

ואז זה היה הוא. זמר פופולרי ואהוב, אולי הכי פופולרי ואהוב בישראל, אבל באותן שנים הוא לא היה בשיאו המקצועי ועבור מי שהכתיבו אז את מה שנכון ולא נכון בביצה התל-אביבית, הוא היה מוקצה מחמת מיאוס. השירים שלו, אפילו אלה שהם באמת פס הקול הישראלי האולטימטיבי, לא הושמעו בתחנה. לאהוב אותו נחשב לחוסר טעם מובהק וככה יצא שגם הביקור שלו אצלנו בתחנה, לא חלילה כדי להתראיין אצלנו, רק להשתמש באולפן כדי להתראיין לתחנה אחרת, התקבל בכתף קרה.

זה היה כמעט בלתי נתפס. האיש שכולם מסכימים שהוא הגדול מכולם, או לפחות אחד מהם, מגיע לביקור בתחנה ואף אחד לא ניגש להגיד שלום, להשתפך בהערצה, לבקש סלפי. בעצם זה היה טרום המצאת הסלפי. בקיצור, שום יחס. ואני, שזו הפעם הראשונה שבה אני נתקלת פנים מול פנים בסלב מסדר הגודל הזה, נאלצתי לבחור בחירה קשה, האם ללכת עם האמת שלי שבה אני מעריצה שרופה ומתה על השירים שלו, או ללכת עם הזרם ולא לצאת רע בעיני החבר'ה.

התעלמתי. כאילו הוא לא היה שם. כאילו לא שמעתי רק באותו בוקר דיסק שלו באוטו (בשנים ההן היה מקובל לשמוע דיסקים באוטו). ומאז אני מתחרטת. הייתי צריכה לגשת אליו ולהגיד לו שהוא הפייבוריט שלי. לפחות סיגלתי מאז החלטה עקרונית - בכל פעם שאני פוגשת אדם שאני מעריכה אני מיד אומרת לו את זה בפנים, ליתר ביטחון.

אני יודעת שיום יבוא ועוד נפגש, זה יהיה במסדרון אולפן או מאחורי קלעים של אירוע, ואני אוכל לגשת אליו ולסגור מעגל.

אוה מדז'יבוז' / צילום: ענבל מרמרי
 אוה מדז'יבוז' / צילום: ענבל מרמרי

"לא המשכתי לדוקטורט ולא פניתי לחינוך"

נתי אברהמי, מנכ"ל קבוצת טלדור לשירותי תוכנה, תקשורת ותשתיות

אני יכול לציין שני תחומים שאני מתחרט שלא עסקתי בהם יותר: העולם האקדמי במסלול דוקטורט ותחום החינוך.

השתחררתי מצה"ל בגיל 27 לאחר 6 שנות קבע. אצה לי הדרך והשתלבתי בתעשיית ההיי-טק המקומית ובמקביל השלמתי תארים ראשון ושני בעולמות הכלכלה ומנהל עסקים. בגיל 33 מוניתי למנכ"ל קבוצת יעל ואחרי למעלה מ-16 שנים בתפקיד, עברתי לקבוצת טלדור.

לאורך כל הדרך עבדתי באינטנסיביות רבה, כמחויב מתפקידים שכאלו, ולא התאפשר לי ללכת ולהשלים תואר שלישי כפי שתכננתי בתחילת הדרך. מלבד זאת, תמיד מקננת בי תחושת פספוס על מעורבותי המועטה בתחום החינוך, בו אני רואה ערך עליון וגורם משפיע על דור העתיד ועל עתיד הארץ הזו, היקרה לי מאד.

אני משתדל לפצות על כך בהשתלבות בכל מיני פרויקטים ומיזמים חינוכיים במגבלות הזמן הפנוי המועט מאד שיש לי. יחד עם זאת, אני מאמין במרכזיות וחשיבות עולם המחשוב ומאמין שהוא תורם הן ברמה הלאומית, הן ברמה העסקית והן ברמת החינוך והחיים כאן בישראל. שנה טובה וגמר חתימה טובה.

נתי אברהמי  / צילום: עינת לברון
 נתי אברהמי / צילום: עינת לברון

"העדפתי טיסת עבודה על פני רגע חשוב בקריירה של הבת שלי"

חני טרנר, בעלת ומנכ"לית יבואנית הצעצועים "הנסיך הקטן"

זה ידוע שלא קל לשלב בין חיי משפחה לבין קריירה מצליחה, במיוחד כשאת אישה.מאז שייסדתי את החברה, נתקלתי לא פעם ולא פעמיים בצמתים בהם היה עליי לבחור בין טובת העסק לבין הזכות להיות שם בשביל ילדיי ברגעיהם החשובים ביותר שלהם.

בספטמבר אשתקד התקיימה הפרימיירה של המחזה "מידה כנגד מידה", בו משחקת בתי אביב, שכמובן התרגשה מאוד לקראת הפרימיירה וציפתה לראות בקהל את הוריה ואת אחיה. לצערי הרב זה היה המועד בו ביקש להיפגש עמי ספק חשוב מחו"ל, ולבסוף בחרתי בטיסת עבודה על פני הרגע החשוב כל כך בקריירה של הבת שלי. עד היום אני נתקפת בנקיפות מצפון על כך ומבטיחה לעצמי ולה שאעשה הכל כדי להגיע לפרימיירה הבאה שלה.

חני טרנר, בעלת "הנסיך הקטן" / צילום: בן יוסטר
 חני טרנר, בעלת "הנסיך הקטן" / צילום: בן יוסטר

"במקום לטייל ביפן המופלאה ישבתי מול המחשב"

עמית דרור, מנכ"ל חברת מדפסות התלת-ממד ננו דיימנשן

לפני 12 שנה, במסגרת מקום עבודה, נסעתי למספר חודשים לטוקיו, כדי לקחת חלק בהובלת פעילות של חברה ישראלית מול חברת טלקום יפנית גדולה.

במהלך אותם חודשים עבדתי כ-14 שעות ביממה, כך גם בסופי השבוע. במקום לטייל ביפן המופלאה כמעט ולא יצאתי מחדרי במלון ורק נשארתי לעבוד מול המחשב.

עם חזרתי לארץ נפגשתי עם חבר ששאל אותי על טוקיו ועל המקומות בהם ביקרתי, ורק אז הבנתי שבעצם בכל אותם חודשים, בכלל לא ניצלתי את רגעי ההפסקה מעבודה כדי לצאת ולחוות את יפן.

אני מתחרט על כך ומאז אני משתדל לנצל רגעי הפוגה במהלך נסיעות עסקים כדי לנשום אוויר ולראות עולם. אני ממליץ לכל אלה שטסים להרבה נסיעות עבודה, לא לוותר לעצמם. למרות העייפות והעומס המצטבר, קחו מדי פעם כמה שעות לחוות את המקומות אליהם הגעתם. לא תתחרטו על זה. ושתהיה חתימה טובה ושנה מוצלחת.

עמית דרור / צילום: גלית ליפקיס
 עמית דרור / צילום: גלית ליפקיס

"לא סמכתי על החושים שלי בנוגע לערן זהבי"

יוסי מולדבסקי, יו"ר חברת ההשקעות בסטארט-אפים פלאס ונצ'רס

לפני עשור הייתי הבעלים (יחד עם אחי) והיו"ר של מועדון הכדורגל עירוני רמת השרון, שבקבוצות הליגה הלאומית.

אחרי שסיימנו את החתמת סגל השחקנים לעונה, פנה אלי מאמן הקבוצה, וביקש שנצרף לסגל שחקן נוסף בעלות קטנה - נער צעיר בן 18 בשם ערן זהבי, שנפרד זה עתה ממחלקת הנוער של הפועל תל-אביב ושוחרר מהמועדון מאחר שלא נמצא מתאים לסגל הקבוצה הבוגרת. הזמנו את השחקן, התרשמנו מיכולותיו, והחלטנו להחתים אותו לעונת משחקים אחת עם אופציה לנוספת, אם יוכיח את עצמו. במהרה ערן הפך לשחקן חשוב עם פוטנציאל להתקדם. בעונה השנייה בקבוצה, ערן המשיך והפך לשחקן המוביל. אז כבר היה לי ברור שתחת ידינו מתפתח כישרון גדול שיכול להגיע רחוק (אני חייב להודות שעל סין לא חשבתי אז). הזמנו את אחד מכדורגלני העבר הגדולים, בעל שם בזיהוי שחקנים בהווה, כדי לחוות דעה. הוא אמר שאמנם מדובר בנער מוכשר, אך "כזה שמתאים לליגה השנייה ושלעולם לא יוכל להגיע לרמה הנדרשת בליגת העל". כך, בתום שתי העונות ערן חזר למועדון נעוריו הפועל תל-אביב, וכבר באותה עונה הפך לשחקן הרכב בקבוצה הבוגרת ואף הבקיע את שער האליפות הדרמטי בדקה ה-92 במשחק של הפועל תל-אביב מול בית"ר ירושלים. שער הזה הפך את זהבי לאחד השחקנים המוכרים והמוערכים בישראל. מאז ועד היום אני עוקב בדריכות אחרי הקריירה של ערן זהבי שהתפתח לכוכב ענק, ומצטער על כך שלא סמכתי על החושים שלי ולא המשכתי לקחת חלק פעיל בהפיכתו של זהבי לאייקון בינלאומי. את התובנה הזו אימצתי כלקח שנים לאחר מכן בעולם ההשקעות בסטארט-אפים. כשאני פוגש יזמים צעירים אחת העצות שאני נותן להם זה לא לפחד לקחת סיכון, להיות הראשונים לזהות הזדמנות, וכשמופיעה אחת למהר ולקחת אותה בשתי ידיים.

יוסי מולדבסקי / צילום: איל יצהר
 יוסי מולדבסקי / צילום: איל יצהר

"מיהרתי לוותר על החיים בניו-יורק"

עו"ד מיכל פינברג-דורון, שותפה במשרד נ. פינברג ושות'

בשנת 2011 לאחר שסיימתי התמחות במשפטים במשרד עו"ד ש. הורוביץ, טסתי לניו-יורק בעקבות האהבה (הצטרפתי לבן זוגי שכבר גר שם) וכדי ללמוד תואר שני במשפטים. לאחר שעברתי את בחינות הלשכה בניו-יורק התקבלתי לעבוד במשרד עורכי הדין המסחריProskauer Rose LLP, שם התמקצעתי בתחום דיני עבודה ובייצוג מעסיקים.

אחרי שנת עבודה תובענית ואינטנסיבית (כמו שמקובל בארה"ב), התחלתי "לשמוע קולות" שקראו לי לחזור לארץ ולהקים כאן משפחה, ולהיות קרוב להורים ולחברים. כך, אחרי זמן לא ארוך חזרנו לתל-אביב ו"התברגנו", השתלבנו בעבודה ונולדו לנו שלוש בנות מקסימות.

אז על מה אני מתחרטת? בדיעבד, אני חושבת שקצת מיהרתי לוותר על החיים בניו-יורק, על העבודה המאתגרת והמעניינת באחד המשרדים הנחשבים בעולם.

אני גם מבקשת סליחה מהבנות שלי, מאיה, דנה וטל (12, 9, 6) שאותן אני לא רואה אותן מספיק. האיזון בין המשפחה לבין הבית הוא עדיין האתגר הכי גדול שלי. אני אומרת תמיד שאסור בשום באופן לוותר על הקריירה אבל מנסה תמיד למצוא זמן איכותי ופרטי עם כל ילדה בנפרד. כבר עכשיו אני מרגישה שהילדים גדלים מהר והזמן הזה לא חוזר.

"ויתרתי על חלום המוצ'ילריות במזרח"

אביה מזרחי-מגן, מנכ"לית רשת מלונות פתאל

אם אני בוחנת את החלטות העבר שלי ממבט נוכחי, כמובן שיש מספר דברים שהייתי רוצה להספיק או לעשות באופן שונה. לדעתי, לכל אדם בכל גיל יהיו חרטות כאלו. אבל אחד הפספוסים הגדולים שלי בצעירותי היה ההחלטה שלא לצאת "לטיול הגדול" לאחר השירות הצבאי, כפי שעשו רוב חבריי. באותן בשנים החלטתי שהעבודה היא החשובה ביותר, אפילו לא חשבתי במונחי קריירה, אלא פשוט בער בי להתחיל את החיים האמיתיים, מה שהכניס אותי למעגל העבודה מאוד מהר.

מיד לאחר שחרורי מהצבא התחלתי לעבוד בבית מלון גרנד פלאזה (כיום דן פנורמה) באילת וכך הלך לו חלום המוצ'ילריות במזרח.

יכול להיות כי החלטה זו היא שהביאה אותי לתפקידי היום ואין מאושרת ממני. מאז ראיתי עולם ונסעתי המון אך עדיין טעם ההחמצה קיים. לילדי אמליץ לקחת פסק זמן ארוך אחרי הצבא, זמן לעצמם לפני שנכנסים למחול המטורף של החיים, לחוות וליהנות מהעולם ומי יודע אולי אצטרף אליהם לחוויה מתקנת.

אביה מזרחי מגן / צילום:אילן בשור עבור לקט ישראל
 אביה מזרחי מגן / צילום:אילן בשור עבור לקט ישראל

"לא לקחתי את הסיכון הגדול"

ארנית שנער, מנהלת פעילות ההשקעות והאקסלרטור של Citi בישראל

בשנת 2006, אחרי שעזבתי את מקום עבודתי הקודם כשכירה, אני ושותפי אשד דוני הקמנו סטארט אפ בשם SendM. אלה היו הימים בהם הטלפון הסלולרי בקושי היה מחובר לאינטרנט ורובנו הסתובבנו עם הטלפונים הפשוטים של נוקיה ושלחנו הודעות סמס.

הרעיון שלנו היה לאפשר תקשורת קבוצתית דרך הסלולרי. התחלנו לפתח אפליקציה המאפשרת תקשורת של הודעות דרך האינטרנט - הפיתוח שלנו זכה להתלהבות מצד מפעילים ויצרני טלפונים בינלאומיים. אחת מיצרניות הסלולר הגדולות בעולם הציעה להשיק את הטלפון עם שרות האפליקציה בסין שטרום עידן ביידו אליבבא ו-Wechat.

בעסקה שהוצעה לנו היה סיכון כספי ענק ובשל כך החלטנו לא ללכת על זה. לימים הסינים פיתחו את WeChat שהפכה לשחקן ענק בתחום ואנחנו הפסדנו את השוק הסיני. שנה לאחר מכן הושקה וואטסאפ וכבשה את השוק העולמי ולימים, SendM נסגרה.

החוויה הזאת לימדה אותי שלעתים צריך לקחת סיכונים גדולים כדי להגיע להצלחות גדולות. זה גם מה שאני מנסה ללמד את היזמים שמשתתפים בתוכנית האקסלרטור שלנו.

ארנית שנער / צילום: סיוון פרג'
 ארנית שנער / צילום: סיוון פרג'

"לא הקדשתי יותר זמן ומשאבים לחזון הדרום"

רונן פישר, מייסד ומנכ"ל משותף של בית התוכנה קוד אואזיס

בתחילת דרכה של החברה, לפני כ-15 שנה, ניצבתי בפני אתגרי גיוס לא פשוטים. החלטתי להקים אותה במצפה רמון מתוך אידיאולוגיה להוות מרכז דרומי של הון אנושי שמחפש לעבוד בתנאים מעט יותר רגועים, שיכולים להיות קרקע לתוצר איכותי פי כמה מהתוצר שהתרגלנו אליו במהלך שנות הבועה הסוערת. ההחלטה צלחה עם מעט עזרה מבחוץ.

בסופו של דבר, כוחות השוק המאתגרים לצד היעדר אפשרויות תחלופה לכוח האדם בדרום, הפכו את הקערה על פיה והמרכז הדרומי של החברה דעך עם השנים. אבל כיום, כשמשרדי החברה ממוקמים בהרצליה פיתוח, עדיין נותרה החיבה העזה לדרום ולמדבר.

אני מביע חרטה על כך שלא הקדשתי יותר זמן ומשאבים כדי לצלוח את חזון הדרום. בדיעבד, אם הייתי מפנה יותר תשומת לב למהלכים שירתמו גופים ציבוריים או גופים פרטיים בעלי עניין ציבורי בדרום, שיסייעו לנו להקים מרכז הדרכה והכשרה במצפה, אולי קוד אואזיס היתה מצליחה לשמר פעילותה בדרום. במקום זאת, הייתי טרוד בהקמת העסק, ועל כך אני מצר.

עם זאת, עדיין כיף לי לראות עובדים לשעבר של החברה שהיו חלק מהסניף הדרומי שלנו והצליחו להקים חברה בירוחם ולהשתלב בשוק פיתוח התוכנה בארץ.

רונן פישר / צילום: טל יפרח
 רונן פישר / צילום: טל יפרח

הוספה לנושאים שמעניינים אותי
אוה מדז'יבוז‏
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל קוד האתי המופיע בדו"ח האמון לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה אוטומטית ולא יפורסמו באתר.