ירושלים בוערת. לא, זו אינה מטפורה פוליטית, ולמרבה המזל לא קביעה עובדתית של טפסר שמעון בן נר, ממלא מקומו של רב טפסר שחר איילון, מפקדם של מכבי האש, או כפי שהם מכונים כיום, לוחמי האש. מדובר בהגדרה אקלימית.
כשאתה יוצא מהמזגן המיטיב של מוזיאון ישראל אל החום הלוהט של רחבת הכניסה, כל מה שמתחשק לך הוא לחזור פנימה או מקסימום להפוך את כיפת היכל הספר, המושפרצת תמידית בסילוני מים, לסניף מקומי של הלונה גל - זה שנסגר לא מזמן בשל זיהום מימיו או משהו דומה.
אז נכון, לא לח כאן כמו אצלנו בתל אביב, ועדיין מדובר בחום קיצוני. כזה שמוציא לך את החשק לאכול משהו. אבל מה לעשות, גבר צריך לעשות מה שגבר צריך לעשות (ביידיש זה מצלצל יותר טוב). אז קפצנו למחנה יהודה. לא, לא לשוק עצמו וגם לא למסעדה המהוללת ההיא. ליד.
רחוב השקמה וסביבתו, שהם ממש השכונה של השוק אבל עוד לא השוק עצמו, מארחים בשנים האחרונות כמה וכמה בתי אוכל מצטיינים. מבטיח לדווח לכם על רובם בהמשך. אנחנו הלכנו על הלהיט הכי גדול של הזמן האחרון - קרייב.
קרייב היא מזללה אמריקאית כשרה. לא רואים עדיין את הדיסוננס? איך נשמע לכם צ'יזבורגר כשר למהדרין? בלתי אפשרי, נכון? אז אין כאן כזה. במקום זה, קוראים למנה הזאת כאן סליידר, המונח האמריקאי שעשה עלייה, ומתאר, ובכן, המבורגר קטן. כזה שאפשר להחליק (slide) בביס אחד לפה. וכן, הוא כשר. את הגבינה מחליפה גבינה טבעונית. ואת הבייקון, אם בא לכם, מחליף בייקון טלה.
סנדביץ' רובן (קורנביף עם גבינה)? אין בעיה. שוב גבינה טבעונית. אודה ואתוודה, לא היה לנו אומץ. לקחנו סליידר, עם בייקון (טלה. טעים ומלוח). הוא היה טוב, אבל, ובכן, קצת קטן.
במקום זה ביקשנו בוריטו עם דג, לחמנייה עם נקניקייה, צ'יפס וחמוצים. ובירה. לשטוף את כל זה. עד שיגיע האוכל, וזה לקח די הרבה זמן, שתינו מים והסתכלנו סביב. מקום מוזר קרייב. לפחות בשביל תל אביבים. המזללה הזרוקה והצעירה הזו שוכנת ברחוב מלא באטליזים מהסוג הנקי יותר, חנויות שונות ומשונות, מחסנים של מסעדות אחרות, כמו גם, כאמור, כמה וכמה מסעדות שוות (אישטבח, פורטונה - אסכלה מפנקת, שמות ירושלמיים שכאלה). היא צבעונית ומקושקשת, גרפיטי עם שמה מעטר את סבכת הברזל של החנות שמולה, בסמטה המוליכה לשוק העיראקים. הקהל שלה, והנה אנחנו מגיעים לעיקר, מורכב ברובו מדתיים. המלצר הצעיר הסביר שהם 50% מהקליינטורה. באותם צהריים הם גירדו את ה-100. הוא גם אמר שיש גם חרדים. למה שחרדי ירצה לאכול צ'יזבורגר? איך הוא בכלל יודע שיש דבר כזה? יודע ורוצה, מתברר. גם המלצרים, אגב, חלקם לפחות, דתיים. כיפות סרוגות קטנות וצבעוניות. האמת? מקום מדליק. שמח ורועש וכיפי.
הנה מגיע האוכל. צ'יפס מצוין. קפוא במקור, לדעתי, אבל עשוי היטב. מלפפונים חמוצים טובים. בירה בלייזר מבית אלכסנדר זה אף פעם לא רע. על הסליידר כבר דיברנו. בסדר, אבל לא משהו שיוציא אותך מהבית במיוחד לירושלים. הנקניקייה, סטריט דוג בלשון המקום, ובכן, היא הייתה נקניקייה. והבוריטו עם הדג המטוגן? ובכן, כאן כבר התחיל להיות מעניין. דג מטוגן בציפוי וסביבו תועפות של שעועית שחורה, ירקות ושלל רטבים. קצת מבולגן, אבל בהחלט טעים ובעיקר משביע.
והייתה גם ביצה שבושלה סו ויד*, וסלט ירוק שכלל לא פחות מ* חסה, כרוב, תרד, קייל, עגבניות שרי, מלפפונים, בצל סגול, בוק צ'וי, אצת נורי קלויה, אצת ווקאמה, עשבי תיבול ואגוזים, והצליח בכל זאת להיות קוהרנטי וטעים.
קינחנו בחטיף שוקולד דחוס, ללא שמנת או חמאה או חלב, ועדיין מצליח לענג במרקמו הדחוס ובמצבו הכמעט קפוא. הטבח הוסיף לו קצת קינמון כדי להקפיץ את כל העניין, וזה בהחלט הצליח.
האם קרייב שווה את כל הרעש שהיא עושה בעיתונות האוכל בחודשים האחרונים? איני בטוח. אבל אם אתם יוצאים מהמוזיאון ומטופלים, כמוני, בשני מתבגרים מורעבים, היא לא רק תעשה את העבודה, אלא גם תשאיר אותם, ואתכם, שבעים ומשועשעים כהוגן. וזה ממש לא מעט בימים קשים כמו אלו.
קרייב
פרטים: השקמה 1, ירושלים, טל' 02-6272830. א'-ד' 12:00-23:30, ה' 12:00-00:30. כשר למהדרין
מחירים: סליידר - 56 שקל, בוריטו דג - 58, נקניקייה - 45, תוספת בייקון טלה - 12, צ'יפס - 25, חמוצים - 9, ביצה סו ויד - 10, סלט ירוק - 52, קינוח שוקולד - 27 שקל
השורה התחתונה: טוב