אריאל הוקמה לפני כ-40 שנה, 24 ק"מ מזרחית לראש-העין. למרות שהיא נחשבת אולי סמל לעירוניות שמעבר לקו הירוק, וב-1998 כבר קיבלה סטטוס של עיר, אריאל אפילו לא ממוקמת בשלישייה הפותחת של ערי יו"ש במבחן הגודל: בביתר עלית ובמודיעין עלית החרדיות גרים 50 אלף ו-65 אלף תושבים, בהתאמה, במעלה אדומים גרים 38 אלף תושבים, ואילו באריאל גרים פחות מ-20 אלף איש.
עם זאת, בעיר ישנה אוניברסיטה עם כמה אלפי סטודנטים, שלוחות של בתי משפט ומשרדים ממשלתיים, וגם אזור תעשייה. אלעד מצוינים, עוזר ראש העיר שלוקח אותי לסיור ברחבי היישוב, מעיד על עצמו שהוא בן היישוב, ושהוא בחר לחזור אליו כשהקים משפחה.
הוא מספר שההר שעליו הוקם המקום נקרא בפי הערבים "ג'בל מאוות". בעברית: הר המוות. לדבריו, העובדה שהיה גבוה וטרשי הפכה אותו ללא מיושב ולא כשיר לגידולים חקלאיים. ועדיין, מדובר ביישוב קטן למדי, כגודל שכונה ירושלמית לא גדולה, שמתפרס, ארוך וצר, על רכס ההר.
לאלי שבירו, ראש העיר, חשוב להסביר שהעיר בנויה בהווה על רבע משטחה הסטטוטורי ופוטנציאל הצמיחה שלה גדול מאוד מבחינת השטח הבנוי. השאיפה היא להגיע ל-100 אלף תושבים.
המחירים גבוהים
מהנדס העיר, בוריס גרינברג, מספר שהשכונה הראשונה, "שכונת מודול בטון" שנמצאת בין הקניון והעירייה, וגם אזור האשכוביות שבו ממוקמים משרדי העירייה, אמורים לעבור תהליך התחדשות בסגנון "בינוי-פינוי". במקום האשכוביות יקומו דירות, דיור מוגן ומבנה חדש לעירייה.
במקום "מודול בטון" מתוכננת תוכנית גרנדיוזית, להקמת חמישה מגדלים בני 28 קומות.
מחירי הבתים בעיר גבוהים למדי והם עדות ברורה לכך שאין בעיר בנייה חדשה, יש ביקוש לדיור ויש תעסוקה. דירת 3 חדרים בשטח 75 מ"ר, שנבנתה ב-2015, נמכרה בחודש אפריל השנה ב-1.1 מיליון שקל; דירת גן בשטח 120 מ"ר, משנת 2013, נמכרה ב-1.3 מיליון שקל; קוטג', בשטח 300 מ"ר, משנת 2000, נמכר ב-2.7 מיליון שקל. שבירו אומר שהמחירים גבוהים כמו בראש-העין ובפתח תקווה. העיר לא מסוגלת לדבריו לתת מענה לזוגות הצעירים וגם לא לבנים שמבקשים לחזור.
הפיל שבחדר, הקשור כמובן להיקפי הבנייה, הוא השאלה הפוליטית. מהפן הפוליטי, אריאל לכאורה עמוק בתוך הקונצנזוס: יאיר לפיד ואפילו בוז'י הרצוג לא מדברים על פינוי אפשרי של העיר. אולם מבחינה גיאוגרפית, אריאל נמצאת עמוק בתוך השטח הפלסטיני, גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינה מדינית. בנייה בה היא מכשול לכל הסדר שטחים עתידי.
חגית עופרן, ראש צוות מעקב התנחלויות בשלום עכשיו, אמרה בוועידת הנדל"ן האחרונה של "גלובס" כי "הרבה אנשים אוהבים להגיד, 'יש גושים, יהיה בסדר, אין בעיה לבנות באריאל'. אבל אריאל זה 20 ק"מ מהקו הירוק, בלב המדינה הפלסטינית. ונניח שהם יסכימו שאפשר לפתח שם את הכלכלה הפלסטינית עם אריאל בפנים - מבחינת ישראל, מאיפה נמצא עכשיו את כל השטחים להחליף בשביל אריאל? ומי ירצה לגור בעיר ישראלית בלב מדינה פלסטינית, מחוברת בשרוך של כביש לישראל? זה לא חכם. אין לזה עתיד".
כשאני מנסה להבין מה באמת עוצר את הבנייה, מסביר ראש העירייה שבירו שיש תוכניות אך הן מוקפאות: "אל תשאל אותי, אני בקצה למטה.היתה תקופה של הקפאה מוחלטת כי רה"מ, על מנת להיכנס למו"מ עם הפלסטינאים, הקפיא את הבנייה. אחרי זה שחררו תב"עות שהיו בתוקף. עכשיו אנחנו מחכים לביקור טראמפ. אנחנו מקווים שזה מה שיתן אור ירוק לבנות ולחזק את גושי ההתיישבות שנמצאים בקונצנזוס".
התוכניות שעליהן משליכים ראשי העיר אריאל את יהבם הן "אריאל דרום", מתחם של 839 יח"ד שממוקם מול הקניון והאמפיתאטרון, ו"אריאל מערב".
התוכנית האחרונה מוגדרת כ"יציאה מן החומות". למעשה, מדובר בפעם הראשונה שבה תפרוץ העיר לגבעות שנמצאות ממערב לעיר. התוכנית שמורכבת מכמה תוכניות עירוניות (תב"עות), מתייחסת ל-8,000 יח"ד. רק שבשטח, שתי התוכניות "תקועות" ומחכות למתן תוקף.
"הפלסטינאים לא רק פועלים. באים גם מנהלים ומהנדסים"
אזור התעשייה של אריאל, הממוקם במרחק של כמה קילומטרים מאזור המגורים, משתרע על שטח של כ-450 דונם. משרד התעשייה, התעסוקה והמסחר הכריז על פארק התעשיות כעל אזור פיתוח א' והמשמעות היא מענקי השקעה ומס חברות מופחת. ראש העיר שבירו אומר שהמפעלים באזור התעשייה אינם מזהמים, ושבעתיד הבנייה למגורים תגיע עד לאזור התעשייה.
כצפוי, שבירו מדגיש כי המקום אטרקטיבי מאוד לחברות. העדות המסייעת לכך היא שיווק שהיה לאחרונה של שבעה מגרשים לבניית מפעלים חדשים, שעליהם התחרו 28 מתמודדים. שבירו מספר שבאזור התעשיה עובדים יהודים וגם פלסטינאים, "ובין הפלסטינאים לא רק עובדים פשוטים, אלא באים גם מנהלים ומהנדסים".
אלעד מצוינים, עוזר ראש העיר, מספר שהתפיסה של שבירו היא שכדי שיהיה שקט אזורי צריך אינטרסים משותפים לשני הצדדים: "כשיש כל כך הרבה עובדים שהפרנסה שלהם תלויה בשקט אז החברה דואגת לזה, כי יש להם מה להפסיד. גם בתקופת גל הפיגועים האחרון (2015-2016), היה ידוע לנו שהמפגעים הגיעו מאזור חברון ולא מהכפרים הסמוכים".
כשאני מברר אם השכנים הפלסטינאים שותפים גם לאספקטים אחרים של חיי העיר, הוא מבהיר שלא: "כניסה של פלסטינאים מתואמת עם שלטונות הצבא, אין תנועה חופשית. הם לא משתמשים במתקני הפנאי. זה שונה ביחס לערבים ישראלים שחלקם חיים בעיר כי הם סטודנטים, או עובדים כאן".