אני: קשוב לאחרים, אבל לוקח על עצמי את קבלת ההחלטות, גם אם הן נוגדות את דעת הרוב.
משפחה: ההורים של אמא היו נצר למגורשי ספרד, שהגיע לעיר אוראן שבאלג'יר. אביה היה וטרינר. משפחתו של אבא עברה ממרוקו לאוראן. אביו היה סוחר. ההורים נולדו שם, הכירו בריקודי עם והתחתנו. אבא שירת בצבא הצרפתי, פתח חנות למסחר בזהב ולצורפות ומצבם הכלכלי היה טוב. בעקבות גילויי האנטישמיות החליטו לעלות לארץ ונשלחו לשדרות עם שתי ילדות קטנות - אחיותיי הגדולות - עם כסף לדירה ועם מכונית שייבאו באונייה. הייתה תקופה שהעירייה הייתה משאילה מאבא את האוטו לסידורים. הוא תמיד יצר תכשיטים, בשביל הנפש, אך לא הצליח להתפרנס מצורפות. הוא עבד במכון הפרי בשער הנגב, פתח אטליז, היה הנדימן. לפני חודשיים הוא נפטר.
ילדות: שדרות. הייתי ילד שקט, מופנם, שנאתי ספורט. בדיעבד, אני יכול לומר שמשהו לא נתן לי לפרוץ החוצה, כי בצבא הפכתי לאדם אחר לגמרי.
צבא: נקודת המפנה שלי. התגייסתי לשריון, יצאתי לקורס מפקדי טנקים ולקורס קצינים ושם גיליתי בעצמי יכולת להוביל. חתמתי שנתיים והגעתי עד פיקוד על פלוגה בקורס מפקדי טנקים, ואז הרגשתי שמיציתי.
שטראוס: מיד אחרי השחרור עברתי למרכז. שמעתי שמחפשים מקדמי מכירות בשטראוס, התחלתי לעבוד שם כבר בחופשת השחרור כי הייתי חייב להתפרנס - ונשארתי 18 שנים. אחרי חצי שנה עברתי לשטראוס בירושלים. כעבור שנתיים הציעו לי לעבוד במכירות בנהריה, וכשקובי לוי, לימים מנכ"ל שטראוס, התמנה למנהל סניף באר שבע, הוא לקח אותי איתו ואני לקחתי את אשתי וילדה קטנה וחזרנו לשדרות ואחר כך עברנו לבאר שבע. אחרי שנתיים מוניתי לניהול הסניף ובתום ארבע שנים בתפקיד ביקשתי להמשיך הלאה, עברתי לנהל את שרשרת האספקה במטה והתיישבנו במרכז.
אורנה: אשתי. נפגשנו כשהיינו בני 12 בשדרות, נעלמנו אחד לשני במשך כמה שנים, ונפגשנו במסיבת ריקודים כשהיינו בצבא ומאז אנחנו יחד. היא עמוד התווך של המשפחה, משלימה ומגבה אותי. היא עבדה במשרד פרסום, אבל בגלל כל המעברים הייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש ולמדה ציור. יש לנו שתי בנות.
ספרד: אחרי תקופה מסוימת, הציעו לי לטוס לדנונה בספרד ולהשתלם שם שנתיים בשיווק. חצי השנה הראשונה הייתה קשה. שלחנו את הילדה לכיתה א' בבית ספר אמריקאי, בלי שידעה מילה ספרדית או אנגלית. אחרי כמה חודשים היא שלטה בשתי השפות ועד היום היא צוחקת על האנגלית שלי. אחרי שנתיים שם, קובי לוי מונה למנכ"ל והציע לי להיות סמנכ"ל השיווק.
אלקטרה: הייתי שלוש שנים סמנכ"ל שיווק וכששטראוס ועלית התאחדו, לא קיבלתי את התפקיד שרציתי ובער בי להתנסות בתחומים חדשים. החלטתי להתחיל דף חדש לגמרי והתחלתי לעבוד באלקטרה כמנכ"ל חטיבת המיזוג. אחרי ארבע שנים, כשהבוס שלי התחלף, עברתי לתנובה.
תנובה: במשך כמעט שנה עבדתי על תוכנית אסטרטגית לפיתוח השוק ההודי, כשהיא לא התקדמה, עזבתי.
טייני לאב: מוניתי למנכ"ל במקום שושי אורן, הבעלים המשותף של שילב, וב-2012, כשהחברה הייתה במומנטום חיובי, שושי הודיעה לי שהוחלט למכור את החברה ושאוביל את התהליך.
דוראל: ענקית קנדית בבעלות יהודית עם מחזור של 2.6 מיליארד דולר, שעוסקת במוצרי תינוקות, ספורט ופנאי וריהוט. ב-2014, חטיבת מוצרי התינוקות שלהם רכשה אותנו, השאירה את הפעילות בארץ והציעו לי לנהל אותה.
מרטין שוורץ: נשיא ומנכ"ל דוראל, איש חם ואוהב.
מחירים מופקעים: המחירים שלנו הם בהלימה למוצרים מקבילים ברמת האיכות.
תחרות: פישר פרייס, קידס 2. אנחנו מוכרים ב-50 מדינות בעולם ובארץ רק דרך שילב.
ריצה: כל החיים הייתי נגד ספורט ובעקבות הרצאה של אלון אולמן, שאמר שכל אחד יכול לרוץ תוך שלושה חודשים, החלטתי ללכת על זה. אני מתאמן עכשיו למרתון החמישי.
תפיסת עתיד: לגלות עולמות ודברים חדשים ולחפש אתגרים ועניין ולאו דווקא את התפקיד הבא, כי אני מאוד אוהב את טייני לאב.