הכלכלה הסינית מצויה בקונפליקט בכל הנוגע להקפאת התפוקה המתוכננת ע"י אופ"ק, לפי אנליסט מהבנק הבריטי ברקליס. הקונפליקט הוא בין תעשיית הנפט במדינה, הגדולה בעולם מבחינת מספר תושבים, לבין שאר חלקי הכלכלה שלה.
מצד אחד, תעשיית הנפט הסינית תוכל להרוויח מהקפאת התפוקה ועליית המחירים שכנראה תבוא בעקבותיה, בעוד שכעת השקעותיה בסין לא משיאות רווחים משמעותיים. מצד שני, הכלכלה הסינית נשענת בעיקרה על נפט מיובא, ועליית מחירים שכזו תגרום בהכרח לייקור הייצור במדינה ולהקטנת שולי הרווח של מגוון תעשיות.
על מנת להבטיח את אספקת הנפט הסדירה מבחוץ, השקיעה סין בשנים האחרונות בתשתיות הפקה במספר מדינות אופ"ק, בהן אקוודור, וונצואלה, איראן ועיראק. בסין עצמה מופקות כ-4 מיליון חביות נפט ביום - כמות ההופכת אותה לאחת מהיצרניות הגדולות בעולם שאינן משויכות לאופ"ק - אך תפוקה זו נמצאת במגמת ירידה בתפוקה האחרונה, וסין נסמכת יותר ויותר על מקורות זרים.
שון לוין, מנהל המו"פ בחברת המחקר Energy Capital, סבור כי ייתכן וסין מפעילה אסטרטגיה אחרת להבטחת אספקת הנפט עבורה, ומצביע על כך שלעומת הנתון הרשמי שאומד את רזרבות הנפט של המדינה ב-234 מיליון חביות, נתונים אחרים - לא רשמיים - מצביעים על כך שהמלאי האמיתי קרוב יותר ל-600 מיליון חביות. לדברי לוין, כך סין מגנה על עצמה מפני עליית מחירים אפשרית - יש לה מספיק רזרבות כדי שתוכל לבחור את עיתוי הקניה.