WalkMe ועוד 15: הסטארט-אפים המבטיחים של 2016

על WalkMe, שנבחר לסטארט-אפ השנה של "גלובס" ל-2016, תוכלו לקרוא כאן. 

Eloxx מזהה בעיות גנטיות

מחלות גנטיות נדירות, שאינן ניתנות לזיהוי טרום לידה, גורמות לסבל אדיר בילודים. המחלות הללו מאופיינות בעיכובים התפתחותיים או בצבירה הדרגתית של נכויות ופגיעות גופניות, בדרך כלל עד למותם של הילדים בגיל צעיר.

חברת אלוקס (Eloxx) מאמינה שתוכל להשתמש בטכנולוגיה אחת, כדי לטפל במחלות רבות מסוג זה - כ-1800 מחלות שונות. כל אחת מהן היא מחלה גנטית נדירה, אך הטיפול בכולן עשוי להיות משנה חיים למאות אלפי אנשים. כרגע מתרכזת החברה בחמש מחלות, והחלה ניסוי שלב I, ניסוי בטיחות שיבחן את הטכנולוגיה שלה בבריאים ויהיה רלוונטי לכל מחלה בה תרצה להתרכז בעתיד.

הטכנולוגיה פותחה במעבדתו של פרופ' טימור באזוב מהטכניון. באזוב: "אני כימאי, ולפני כ-13 שנה עסקתי בתכנון של אנטיביוטיקות חדשות, על בסיס משפחה מוכרת אך בעייתית של אנטיביוטיקות בשם אמינוגליקוזיטים, שפועלות על ידי השפעה על הריבוזום של החיידק. בתקופה זו התגלה מבנה הריבוזום (בהובלת פרופ עדה יונת, שאף זכתה על כך בפרס נובל - ג' ו'). הצגתי את האנטיביוטיקה החדשנית שלי לרופא בתחום הסיסטיק פיברוסיס בשם איתן קרן, והוא העלה את האפשרות שהחומר הזה יכול לעבוד לא רק על הריבוזום של החיידק, אלא דווקא על הריבוזום של האדם".

ד"ר סילביה נוימן, מנכ"לית החברה, מסבירה: "אנחנו מטפלים במחלות שבהן מופיעה על גבי הגן של הילד החולה מוטציה שאומרת 'הפסק לתרגם אותי כאן', קוראים להן 'מוטציות פסק'. כתוצאה מכך, גנים שאמורים להיות מתורגמים לחלבונים, אינם מתורגמים היטב - החלבון נגמר מוקדם מדי, הוא קצר ולא פעיל. מי שאחראי על תרגום הגנים לחלבונים הוא הריבוזום. המולקולות שפיתח באזוב מתחברות לריבוזום ואומרת לו להתעלם ממוטציות פסק, ולהמשיך לתרגם את החלבון כאילו המוטציה לא קיימת".

אין בגוף גם הוראות "פסק" שאינן מוטציות אלא חיוניות לתרגום נכון של חלבונים?

נוימן: "אכן יש, אולם במקרה שהפסק רצוי, מתקיימים ביחד כמה קודי פסק ומנגנוני בקרה אחרים שמתגברים על פעילות המולקולה שלנו".

באזוב לקח את הרעיון של אנטיביוטיקות אל-פסק והתבסס עליו כדי לתכנן מולקולות חדשות, שיתאימו יותר לריבוזום האנושי. המולקולות החדשות שתכנן, שהן היום התרופות של אלוקס, כבר לא פעילות נגד החיידקים, ואין להן תופעות לוואי של אנטיביוטיקה. "אנחנו היום בדור הרביעי של המולקולות הללו, שהן יותר פעילות ופחות רעילות משמעותית מהאבטיפוס הראשון", הוא אומר.

אלוקס הוקמה כאשר נוימן, האחראית על ייזום חברות בתוך קרן פונטיפקס, הגיעה לחפש טכנולוגיות חדשות בטכניון. באזוב נזכר בחלחלה ושעשוע איך כמעט ביטל את הפגישה, מחוסר זמן. אולם כשהתקיימה הפגישה, הקליק בין השניים היה מיידי והחברה מוסחרה לפונטיפקס על ידי חברת המסחור של הטכניון. מאז השקיע בה איש העסקים גלעד שבתאי, אשר היה מהמשקיעים הבולטים בחברת Viber שנמכרה לפני כשנתיים ב-900 מיליון דולר.

מ-2005 נכנס לתמונה גם שמואל טוביה בעבר חוקר באוניברסיטת דיוק ולאחר מכן איש פיתוח תרופות. "ראיתי את התוצאות המדהימות של טימור והבנתי שצריך לרבע את המעגל, למשל לתכנן את המולקולה ואת תהליכי הייצור כך שנוכל לסנתז קילוגרמים ולא חלקי גרמים כמו במעבדה. וזה רק חלק מהאתגר".

היום המולקולה כבר נמצאת במצב הסופי שלה ותהליכי הייצור נקבעו. החברה כבר בחנה אותה בבעלי חיים, והשיגה תוצאות טובות, בחמש מחלות, כאמור. תסמונת רט, שפוגעת במעל 10,000 ילודות בעולם בכל שנה, ומתבטאת בעיכוב קוגניטיבי חמור אצל החולות בה - אצל 35% מהחולות המחלה נובעת ממוטציית פסק, ואלה המופעים החמורים ביותר של המחלה; סיסטיק פיברוזיס (CF) פוגעת בכ-70,000 חולים באירופה וארה"ב. המחלה בתוחלת חיים קצרה - מוטציות פסק אחראיות על 8% ממחלות אלה; MPS1 (הפוגעת בכ-6,000 איש בארה"ב ואירופה) מחלה שמאופיינת בהצטברות סוכרים בתאים ומתוך כך בבעיות לב, שלד ועיכוב התפתחותי ומוות בגיל 12 לערך, ו-70% מהחולים בה הם בעלי מוטציית פסק; מחלת דושן הפוגעת בעשרות אלפי ילדים בעולם, מאופיינת בניוון שרירים וכ-12% מהחולים בה סובלים ממוטציית פסק ו-Cystinosis המאופיינת בהצטברות חומצת אמינו בתוך התאים ופוגעת בכ-2,000 ילדים ברחבי העולם.

מעניין לראות כי החברה מיישמת, אולי לראשונה מחוץ לתחום הסרטן, את הרעיון של רפואה מותאמת אישית על פי גנום, להחלטה אילו מטופלים יכולים להרוויח מהטיפול.

Memed רוצה לחסוך אנטיביוטיקה

חברת מימד (MeMed) הוקמה מתוך רצון לתת מענה לצורך ברור: להבדיל בין זיהום חיידקי לוויראלי, לחסוך טיפול מיותר באנטיביוטיקה וכך להקשות על חיידקים לפתח עמידות לאנטיביוטיקה.

"בתחילת הדרך, כולם אמרו לנו שאנחנו מגדירים את הבעיה לא נכון", אומר ד"ר ערן אדן, אחד משני מייסדי החברה. השניים דבקו בעמדתם לגבי הגדרת הבעיה, ולבסוף השוק הגיע אליהם. החברה הצליחה לגייס עשרות מיליוני דולרים ממשקיעים כמו קרן הורייזון של לי קה שינג, קרן סושיאל גרופ קפיטל, משקיעים פרטיים שחלקם יוצאי פייסבוק וסקייפ וגם ממולי אדן, אביו של ערן ובעבר סגן נשיא בכיר באינטל העולמית, וכן זכתה בפרסים ומענקים בהיקף כולל של יותר מ-20 מיליון דולר.

אדן: "החברה הוקמה על ידי ועל ידי ד"ר כפיר עובד במטבח של סבתא של כפיר ב-2009. הרעיון היה כזה: מי יכול להבדיל בין וירוס לחיידק טוב יותר ממערכת החיסון? כדי לדעת עם מה הגוף מתמודד, עלינו 'רק' לדגום את מערכת החיסון".

הגישה הזו אמורה לסייע עם ארבע בעיות שקיימות בשיטות האבחון הקיימות, אומר אדן. "האחת - הזמן הדרוש היום לגדל חיידק במעבדה כדי לזהות אותו. השנייה - חלק מהחיידקים בגוף נמצאים בו באופן קבוע ואינם פעילים או מזיקים. אם זיהית את החיידק, זה לא אומר שהוא זה שגורם למחלה הנוכחית. לעומת זאת אם מערכת החיסון פעילה נגדו באופן שאנחנו זיהינו, כנראה שזהו חיידק שגורם למחלה כרגע.

"שלוש - אם ישנם שינויים, מוטציות בחיידק או בווירוס, הרי שבדיקה שכוונה כלפי חיידק ותיק לא תוכל בהכרח לאתר אותם, ומערכת החיסון כן. ארבע - אנחנו לא צריכים להגיע אל מחולל המחלה, שעשוי להימצא באזור לא זמין בגוף, למשל בתוך הריאה או מאחורי עור התוף".

עובד: "בשלב הראשון לקחנו את הדם של עצמנו והדבקנו אותו בחיידקים ובווירוסים. עשינו את המדידות מהכסף שלנו, ובהתחלה זה לא כל כך עבד. עצם העובדה שיש לך חלבון במערכת החיסון שנותן לך מידע, זה לא בהכרח אומר שאתה יכול לבודד אותו. כשמצאנו כמה חלבונים כאלה, יצאנו לגייס כסף אבל המשקיעים רצו, ובצדק, לראות את התוצאה ממש בבני אדם. ניסוי מעבדה לא תופס את המורכבות האנושית".

אדן: "לשנינו היו קריירות מבטיחות באקדמיה ואמרנו לעצמנו, 'חייבים להבין אם זה עובד או לא עובד ואם זה לא עובד אז לא נבזבז על זה זמן'. הגענו אל ד"ר ישראל פוטסמן שאפשר לנו לבדוק דם של 100 חולים אמיתיים". פריצת הדרך של החברה התרחשה אחרי שפרסמה מאמר מדעי ובו תוצאות הניסוי הזה.

"כשהתחלנו לפרסם מאמרים מדעיים, הגיוסים התחילו לרוץ מהר", אומר אדן. היום יש לחברה אישור שיווק באירופה למוצר שיכול לתת תוצאה המבדילה חיידק מווירוס בתוך כשעתיים. המטרה האמיתית של החברה היא לתת תשובה תוך רבע שעה לכל היותר, כדי שהחולה יוכל לסיים ביקור אבחוני אצל רופא, בדיקה וקבלת מרשם כרצף אחד.

לחברה תרבות ארגונית ייחודית שמאפיינת לרוב חברות הרבה יותר גדולות ממנה. כך, על קירות המשרדים ישנם ציטוטים מעוררי השראה וגם ציטוטים של משקיעים שסירבו להאמין בה תחילה - כדי לדרבן את העובדים להוכיח להם שטעו. היא קוראת לניסויים הקליניים שלה על שם משימות של נאס"א, ולחדר ישיבות אחד היא קוראת על שם מוצר שפיתחה לאורך שנים ובסופו של דבר נאלצה להודות בכישלונו - זה החדר שבו עושים היום תחקירי כישלונות בחברה. "אנחנו מעודדים את העובדים שלנו תמיד לשאול שאלות קשות", אומר אדן.

יש לכם אסטרטגיית אקזיט?

אדן: "דיברנו על זה מהיום הראשון. הכוונה שלנו הייתה לבנות משהו גדול ולא אקזיט מהיר. לכן בעבר היינו מאוד מתחת לרדאר, אבל היום אנחנו כבר מקבלים הצעות. אם אתה מקבל הצעה שאתה לא יכול לסרב לה, אז בהגדרה, אתה לא יכול לסרב לה. בינתיים אנחנו דבקים במרתון".

Tyto עוזרת לרפא מרחוק

חברת טייטו (Tyto Care), אשר מייצגת ברשימה זו את התחום הצומח של רפואה מרחוק (טלה-רפואה) ורפואה דיגיטלית, מציעה הצעה שהיא לכאורה פשוטה, אבל בעצם מורכבת לביצוע: בדיקה רפואית מלאה בבית הלקוח.

דדי גלעד, מנכ"ל טייטו, אשר עבר לאחרונה לארה"ב כדי לפתח את החברה, מסביר: "שירותי טלה-רפואה מבוקשים מאוד על ידי צרכני הרפואה, שהתרגלו לקבל שירות נגיש וזמין מיידית בתחומים רבים כמו בנקאות, בידור וקניות. לעומת זאת בתחום הרפואה השירות עדיין ניתן תוך דרישה לזמינות פיזית בשעה מסוימת. השדרוג של רפואה מרחוק מבוקש גם על ידי נותני השירות, שיכולים לחסוך בעלויות אם הם נותנים שירות מהיר שמעמיס פחות על התשתית הפיזית". רפואה מרחוק יכולה להאיץ אבחון של מצבי חירום, לחסוך לאוכלוסיות רגישות מפגש עם חיידקים מיותרים בקופות החולים וכן לאפשר איכות חיים לחולים כרוניים שזקוקים לאבחון באופן תדיר. התחום נחשב מאוד חם גם בעיני משקיעי הביומד.

אולם בפועל, התחום לא מתפתח. "זה קורה משום שהשירות המוצע היום הוא מוגבל וצרכנים חשים כי הוא אינו נותן להם מענה", אומר גלעד.

ואכן, כל מי שאי פעם התנסה בבדיקה רפואית מרחוק, הרגיש כנראה שמשהו חסר בהן. הרופא יכול לראות את המטופל ולשמוע אותו, אבל אינו יכול למשש אותו או לבצע בדיקות הדורשות מכשירים. ההצעה של טייטו היא לבנות מכשירים חדשים, שהם מתוחכמים מספיק כך שהרופא יוכל להנחות את המטופל לבצע באמצעותם את הבדיקה לעצמו. זה, כאמור, פחות פשוט מכפי שזה נשמע.

קחו למשל את הנושא של בדיקת אוזניים לילדים. את המכשיר הייעודי יש למקם בדיוק במקום הנכון בתוך חלל האוזן כדי לקבל תמונה שמתאימה לקריאה. השירות של טייטו הוא מכשיר ביתי המתקשר עם מחשב שבו תוכנה אשר מנחה את הנבדק, באופן פשוט וידידותי, כיצד והיכן בדיוק להחזיק את המכשיר כדי לצלם תמונה בעלת משמעות (או במקרה של בדיקת ריאות למשל, לשמוע רעש בעל משמעות). "המוצרים הקיימים הם ברמה של בדיקות רופא משפחה - אוזניים, גרון, ריאות, בדיקת לב ובדיקת עור", אומר גלעד, "בהמשך נוסיף בדיקות רבות נוספות להרחבת השירות גם לחולים כרוניים. התוכנה הבסיסית פתוחה להרחבה".

טייטו מאפשרת פתרון מלא שכולל גם העלאת התמונה לענן מאובטח ברמה הדרושה למידע רפואי, והחזון הוא להגיע בעתיד לניתוח אוטומטי מסוים של התמונה, בעיקר בתחומים יומיומיים יחסית כמו דלקת אוזניים או ריאות, ומתן התראות לרופא המטפל.

גלעד: "בשנה האחרונה גייסנו כסף ממשקיעים אסטרטגיים כמו Walgreens (רשת בתי מרקחת אמריקאית ענקית שהופכת בהדרגה לספקית שירותי בריאות מחוץ לקליניקות הממוסדות), פוסון פארמה (חברת מכשור רפואי ותרופות מובילה מסין) ואחד מספקי שירותי הרפואה המובילים במדינת וושינגטון בארה"ב, Cambia Health". משקיעים נוספים בחברה הם קרן אורבימד ישראל וקרן Lionbird הישראלית.

החברה סיימה בהצלחה מספר פיילוטים קליניים ועסקיים בארה"ב ובישראל, שאותה היא רואה כשוק משמעותי. "אנחנו בקשר עם קופת חולים גדולה ועם שני נותני שירותים לבתים בישראל", אומר גלעד. עם זאת, השוק העיקרי הוא ארה"ב, שם צפויה ההשקה הרשמית בחודשים הקרובים. המוצר הוגש לאישור ה-FDA, רשות המזון והתרופות האמריקאית, והתקווה היא כי האישור יתקבל בקרוב. בינתיים מתקיימים פיילוטים.

"אנחנו רוצים להיות מקצוענים ולא רק גאדג'ט לצרכנים ולכן יש לנו קשר עם בתי חולים כלליים, אוניברסיטאות מחקר ובתי חולים לילדים הכי רציניים בארה"ב. חתמנו על מספר הסכמים משמעותיים עם מערכות בריאות אמריקאיות", אומר גלעד. לחברה יש מוצר לבית וכן מוצר לקליניקות מרוחקות, המאפשר למשל בדיקה בבית ספר שאין בו רופא, אצל מעסיק או בתוך חנות כדוגמת וולגרין.

"מתעניינים בנו במדינות נוספות כגון גרמניה, הודו, סין ומלזיה. ייתכן ונצא לסבב גיוס נוסף כדי להאיץ את הכניסה לשווקים נוספים", אומר גלעד. עד היום גייסה החברה 19 מיליון דולר.

יש לכם היום תחרות?

"ישנה תחרות חלקית ממכשירים שמבצעים מדידה אוטומטית ומעבירים מידע לרופא, אבל אין מכשירים שמנחים את הצרכן כיצד לבצע לעצמו בדיקה שלא ניתן לערוך באופן אוטומטי ודורשת מיומנות".

Cymmetria מטעה את ההאקרים

התוקף תמיד נמצא צעד אחד קדימה. את זה כל מומחה לאבטחת סייבר יגיד לכם. לא משנה כמה שכבות אבטחה תשימו על מערכות המידע שלכם, הוא תמיד יקדים אתכם. ולכן, תעשיית אבטחת הסייבר החלה להבין כי במקום להילחם בהאקרים - היא צריכה להצטרף אליהם, כלומר לחשוב כמוהם כדי לתפוס אותם. לא לתקוף, לא להיות האקר אלא להשתמש בכלים שהם משתמשים כדי לתפוס אותם. משהו כמו If you can't beat them join them.

וזה מה שחברת Cymmetria עושה. החברה היחסית צעירה פיתחה כלי הונאה דינמי (Cyber Deception) שמתמקד בפסיכולוגיה של התוקף עצמו ולא במתקפות המשתנות תדיר. באמצעות הטכנולוגיה שלה מובל התוקף הרחק מהמידע הרגיש שחיפש אל סביבה מנוטרת ונשלטת, מה שמאפשר להחרים את כלי התקיפה בהם השתמש. בעיני התוקף, הסביבה המנוטרת היא האמיתית - ובה שרתים ומכשירים פעילים. הפתרון של סימטריה מייצר מידע פורנזי וכך מחסל את המתקפה. חברות כמו Cymmetria צצות כעת כמו פטריות אחרי הגשם, ולכן לא פלא שחברת המחקר גרטנר הכריזה באחרונה כי תחום ה-Deception עומד להיות התחום החם הבא בתעשיית אבטחת הסייבר. לפי תחזיותיה, עד 2018 10% מהארגונים יעשו שימוש בכלי וטקטיקות Deception וישתתפו באופן פעיל בפעולות Deception נגד תוקפים.

"להיות מאבטח סייבר זו עבודה די לא מספקת", אומר גדי עברון, מנכ"ל וממייסדי החברה.

"אתה קם בבוקר ובא לך לדפוק את הראש בקיר כי לתוקף תמיד יש יתרון עלייך. תעשיית אבטחת הסייבר היא א-סימטרית באופן טוטאלי. כרגע, מה שרוב הארגונים עושים זה להרים הגנה סטטית כלומר הגנה שמחפשת עוד דרך למצוא סוס טרויאני או וירוס. הם רצים סביב הזנב של עצמם, ואת זה אנחנו רוצים לשנות.

"ברגע שתוקף נכנס למחשב אחד ברשת, הוא פגיע כי הוא מתבסס על המידע שיש באותו המחשב שמאפשר לו להתפשט למחשבים אחרים באותה הרשת", הוא מסביר בעוד אמרי גולדברג, סמנכ"ל פיתוח וממייסדי החברה מוסיף: "יש כל מיני סוגי תוקפים, והתוקף שאנחנו מדברים עליו הוא תוקף שיודע מה הוא מחפש. זה תוקף שרוצה להגיע לנכס של החברה, לדוגמה שרת של 'גלובס' שבו יש את הכתבות לחודש הבא. התקיפה שלו היא כמו מבצע צבאי, וכאשר הוא יגיע למחשב שאליו הוא רוצה להגיע, הוא יתחיל לגנוב ממנו מידע או למחוק וכדומה.

"תארי לך שאותו שרת של 'גלובס' מצוי בשליטתנו, אנחנו אלו ששמנו אותו שם. זהו שרת מזויף, והתוקף הגיע אליו בגלל שנראה לו אמין שלך, לדוגמה, יש גישה לשרת הזה. כלומר, הטענו אותו".

אז אתם הופכים למעין האקרים? נלחמים איתם בזירה שלהם ולפי החוקים שלהם?

"אפשר להגיד. אנחנו משתמשים בדרך המחשבה שלהם. אנחנו חושבים כמוהם כדי להביס אותם. אנחנו לא האקרים, אבל אנחנו כן מבינים מה סביר שהאקר יעשה. אנחנו מציבים לו מלכודות בדרך שסביר שייפול לתוכן".

ועברון אומר: "ברומא התנהג כרומאי. ההאקר הרי לא רוצה שיגלו אותו ולכן אנחנו חושבים ונוהגים כמוהו. וכשזה קורה, הכאב ראש הוא של ההאקר. לפתע, הצורך להבין האם מה שעומד מולו הוא אמיתי, שרת או מחשב או משתמש, הופך להיות מנת חלקו ומצב כזה אפילו מייקר את עלות ההתקפה, והופך אותה למסוכנת יותר עבור ההאקר.

"הפתרון שלנו מאפשר לנו ללמוד את כלי ההתקפה שלו, לפרסם אותם ברבים ואפילו להעיף את התוקף החוצה. וזה נזק משמעותי לכל תוקף באשר הוא".

לחברה יש בעיקר לקוחות מתחומי האירו-ספייס, פיננסים וביטוח, והיא צומחת בקצבים גבוהים.

Forter מאבטחת עסקאות באינטרנט

ככל שעובר הזמן, אנחנו קונים יותר ויותר באינטרנט, ולא משנה מה. הרכישות באינטרנט מגלגלות משהו כמו 2 טריליון דולר בשנה (!) ונתון זה ממשיך לצמוח בקצב הרבה יותר גבוה מזה של הקמעונות הלא מקוונת. אבל יש רכישות שהן למעשה הונאות (כלומר מישהו גנב פרטי כרטיס אשראי של מישהו אחר), ויש רכישות לגיטימיות, כלומר הרוכש הוא כן הבעלים האמיתי של כרטיס האשראי, אך הקמעוני המקוון דוחה את העסקה שלו מחשש שמדובר בהונאה. במקרה הראשון, הקמעונאי המקוון הוא זה שיוצא מופסד כי כאשר ההונאה מתגלית, הוא זה שצריך להחזיר לבעל הכרטיס האמיתי את כספו. במקרה השני, הוא מופסד כי הוא מפסיד הכנסה לגיטימית.

את הבעיה הזו מנסה Forter לפתור. "היקף ההונאות בכרטיסי אשראי באינטרנט עומד על 15 מיליארד דולר בשנה", אומר מיכאל רייטבלט, מנכ"ל ואחד ממייסדי החברה. "כל סוחר מקוון מפעיל מנגנון אבטחה כלשהו, ובדרך כלל מנגנון זה די מכליל. לדוגמה: 98% מהעסקות שיוצאות מניגריה הן הונאות, אבל זה לא אומר ש-98% מתושבי ניגריה גנבים, ושכשאני אומר גנבים אני לא מתכוון להאקרים אלא לאנשים שגנבו פרטי כרטיסי אשראי של אחרים או רכשו פרטים גנובים. מעולם לא היה קל יותר לגנוב פרטי כרטיס אשראי כמו שקל היום".

אך לדברי רייטבלט, החשש מהונאות בכרטיסי אשראי הפך את מערך האבטחה של הקמעונאי המקוון ליותר מדי קונסרבטיבי, כלומר שהוא דוחה עסקות טובות, דהיינו עסקות שאינן הונאות. "זה כמו חרב פיפיות", מסביר רייטבלט. "והעסקות הטובות האלו שנדחות שוות 100 מיליארד דולר מדי שנה. כלומר, ההפסד לשוק הקמעוני המקוון הוא 100 מיליארד דולר".

כדי לפתור את בעיית 100 מיליארד הדולר, Forter עוברת על כל עסקה ועסקה, תוך כדי התרחשותה, ומחליטה עבור הסוחר - עסקה טובה או רעה, כלומר לקבל או לדחות. "אם אמרנו לקבל והעסקה כן התבררה כהונאה, Forter היא זו שמחזירה את הכסף לסוחר, וכך הוא רגוע ולא מפחד יותר מהונאות כי חסכתי לו את אותם 15 מיליארד דולר. ואם אמרנו לקבל והעסקה אכן הייתה לגיטימית, הגדלנו לו הכנסות. הוכחנו שאצל כל אחד ואחד מהלקוחות שלנו יש לפחות עלייה שנתית של 5% בהכנסות".

אלו קריטריונים אתם בודקים כדי לוודא את מהימנות העסקה?

"הגישה שלנו שונה מהמקובל וזה כנראה קשור להיותנו ישראלים. רוב העולם מנסה לפתור את בעיית ההונאות בצורה סטטיסטית, כלומר אם רוב העסקות מניגריה הן הונאות, נמחק את ניגריה ולא נאפשר לבצע ממנה עסקות. סטטיסטיקה כזו נכונה עד לנקודה מסוימת, ולכן אנחנו מסתכלים על כל עסקה ועסקה בנפרד, כסיפור בפני עצמו.

"לדוגמה: יש הנחה כללית שמי שכותב את שמו באותיות גדולות, כלומר שמקש Caps Lock לחוץ, הוא גנב. אבל יש כמה וכמה סיבות לכתיבה באותיות גדולות: המקש נלחץ בטעות והמשתמש לא שם לב או שהוא צרפתי. הצרפתים תמיד כותבים את שם המשפחה שלהם באותיות גדולות ואת השם הפרטי באותיות קטנות. ואת דפוסי ההתנהגות האלו צריך להבין.

"אנחנו עושים שלושה דברים שמייחדים אותנו: הראשון, מסתכלים על הרבה יותר נקודות או סוגי מידע, ממש הרבה מכל חברה אחרת, כמו מאיפה את גולשת, דרך איזה חיבור לאינטרנט, מה את נוהגת לרכוש באינטרנט ועוד; השני, מחברים את כל נקודות המידע כך שאפשר לזהות האם מדובר בהונאה או בעסקה לגיטימית; שלישית, משדרגים את המערכת שלנו לפחות 10 פעמים ביום בעוד הסוחר המקוון עושה את זה אולי פעם בחודשיים או שלושה חודשים. כל דבר שקורה בעולם, מלמד אותנו משהו".

ורייטבלט מחדד את דבריו: "זה שבן אדם נראה חשוד, זה לא אומר שהוא גנב. אני צריך להוכיח כמעט באופן מתמטי שהוא גנב. ואם לא הוכחתי, סימן שהוא לא גנב. לדוגמה: יש עסקה מ-IP ברוסיה וסטטיסטית 70% מהעסקות מרוסיה הן הונאות. מישהו רכש שעון יקר בכרטיס אשראי שוויצרי והוא מבקש לשלוח אותו למלון יוקרתי בניו יורק. נראה חשוד, נכון? ובכן, כשבודקים את המקרה לגופו מגלים כי ה-IP הרוסי מקורו בשכונת מגורים מאוד יוקרתית במוסקבה, שמי שגר בה הוא ממעמד סוציו-אקונומי מאוד גבוה. הבנק השוויצרי שדרכו נעשית העסקה מנהל כספים של הרבה אנשים עשירים ברוסיה, המלון בניו יורק הוא אחד היוקרתיים בעיר ואתה חייב להיות אורח במלון כדי לקבל דבר דואר שנשלח אליו. כלומר, גנב שדילג על כל המשוכות האלו הוא מוכשר מדי כדי לגנוב שעון. הוא יעדיף לשדוד בנק. יותר הגיוני שמדובר באוליגרך רוסי שמגיע לביקור בניו יורק ורוצה לקחת איתו את השעון שרכש באינטרנט".

המודל העסקי של Forter הוא קבלת אחוז כלשהו מכל שווי עסקה. בשנה האחרונה (4 רבעונים אחורה) גדלו הכנסות החברה בשיעור של 700%. "אנחנו למעשה מכפילים את עצמנו כל רבעון", אומר רייטבלט ומדגיש כי החברה עדיין לא רווחית. "האתגר הוא גדול וקשה כי הגנבים מתנהלים כמו פשע מאורגן, והם כל הזמן משתנים. לנצח פשע מאורגן שעושה נזק של 100 מיליארד דולר בשנה - זו חתיכת אימפקט!".

Cybereason מנתחת התקפות

החשש מהתקפות סייבר רק הולך וגדל. אף אחד מאתנו לא רוצה שיגנבו לו מידע מחשבון הענן שלו, מהמחשב הפרטי שלו או מהסמארטפון שלו. לא מעט חברות ישראליות מנסות למנוע התקפות סייבר, או כשהן קורות - לקטוע אותן באיבן. Cybereason היא אחת מהן, והיא עושה את זה על ידי הבנה של איך תוקף עובד. "הידע וההבנה של מה התוקף עושה ולמה הוא תוקף - עדיין לא קיימים בעולם", אומר ליאור דיב, מנכ"ל ואחד ממייסדי החברה.

"אנחנו עובדים בשלושה שלבים: בראשון אנחנו מאבחנים האם יש תוקף בתוך הארגון, כלומר הארגון נמצא תחת מתקפה וזה להבדיל מנוכחות של וירוס במחשב בודד; בשלב השני, אנחנו מבינים מה התוקף עושה בתוך הארגון, ובשלב שלישי - מנטרלים אותו תוך הבנה שזו פעולה כלל לא פשוטה".

דיב מבהיר את מה שגדולים ממנו כבר אמרו בעבר: אין ארגון שלא הותקף. יש ארגונים שלא יודעים שהותקפו. כלומר, את ההתקפה אי אפשר למנוע. כן אפשר למנוע או להקטין את הנזק שהיא יוצרת. במקרה של Cybereason, החברה אוספת בזמן אמת מידע מתחנות קצה בארגון (כמו מחשב אישי) "כי התחנות הן שדה הקרב האמיתי. הן אלו שיתקפו בסופו של דבר על ידי התוקף", אומר דיב. ואז המידע נאסף ונשלח לשרת מרכזי של החברה שנמצא בענן, והחברה מבצעת עליו אנליזה. "אנחנו בודקים מה נורמלי ומה לא, ומה מתחיל להיראות כמו סיפור של תקיפה. כך, אנחנו מייצרים תמונה שלמה שאומרת שיש תוקף שנמצא בארגון והוא עובד ככה וככה".

איזה מידע אתם אוספים מנקודות הקצה?

"אנחנו מסתכלים על מטה דאטה. לא מעניין אותנו התוכן שהמשתמשים צרכו אלא הדרך שבה הם צרכו אותו".

אז אתם חברת ביג דאטה או אבטחת סייבר?

"שאלה טובה. בגדול, אנחנו חברת אבטחת סייבר שמשתמשת בביג דאטה כדי לפתור בעיות של אבטחת סייבר. השיטה הנהוגה כיום, לפיה יוצרים עוד ועוד שכבות הגנה, אינה אפקטיבית. אנחנו מביאים לשולחן צורת הסתכלות חדשה על בעיות של אבטחת סייבר".

דיב מבהיר כי הפתרון שלו לא מחליף פתרונות של חברות אבטחת סייבר גדולות ממנו דוגמת צ'ק פוינט וסייברארק. "אבל אין חברה, כולל אלו שהזכרת, שמסוגלת לאסוף מידע מכל תחנות הקצה בזמן אמת ולעשות לו אנליזה בזמן אמת, וכך לייצר תמונת אירוע של התקפה".

הפתרון של Cybereason הוא תוכנה כשירות (SAAS), ודמי השירות נקבעים לפי גודל הארגון (דהיינו מספר נקודות הקצה שיש בו).

גייסתם עד כה 90 מיליון דולר. הנפקה זה השלב הבא?

"אנחנו עדיין לא שם. כמובן שאנחנו חושבים על זה באופן כללי, אבל אנחנו עדיין לא מוכנים להנפקה. אנחנו כבר במקום שבו ברור לנו שהפתרון שלנו עובד ונותן ערך מוסף מאוד גבוה ללקוחות שלנו. נגדיל את מספר העובדים עד סוף השנה לכ-200. אנחנו רוצים להיות חברה גדולה. אנחנו לא עוצרים כאן!".

Eyeview מספקת תוצאות למפרסמים

שוק הפרסום מצוי בבעיה. מפרסמים, כמו קוקה קולה, מתחילים לפקפק באפקטיביות שיטות וערוצי הפרסום הקיימים - דהיינו עד כמה הקמפיין שרץ בערוצים 2 ו-10 לדוגמה תורם לגידול בהכנסות קוקה קולה - ותרים אחרי פתרונות שעיקרם הוא פרסונליזציה של הפרסום, כלומר התאמת הפרסומת לצרכן שצופה בה.

פרסונליזציה של הפרסום אינו מושג חדש, אך בפועל שיטה זו עדיין רחוקה מלהגשים עצמה. Eyeview מנסה להפוך את התיאוריה למציאות, והיא פיתחה פלטפורמה שמסנכרנת בין תקציב הפרסום לבין ההכנסות שנוצרות למפרסם מאותן פרסומות וידאו שהופצו דרכה. "אנחנו מוכיחים למפרסמים שעל כל דולר השקעה בפרסום, הם מקבלים פי כמה וכמה דולרים של הכנסות ממכירת אותו מוצר/שירות", אומר אורן הרנבו, מנכ"ל ואחד ממייסדי Eyeview. "אנחנו מתחייבים כלפי המפרסמים שנספק להם את התוצאות האלו, ולא - סביר להניח שהם ינטשו אותנו".

הפלטפורמה של Eyeview מיועדת אך ורק לפרסומות וידאו בטלוויזיה, באינטרנט ובמובייל. "זהו שוק של 80 מיליארד דולר בשנה רק בארה"ב".

איך אתם יודעים איזו פרסומת מתאימה למי?

"אנחנו משלבים בין הרגלי גלישה באינטרנט להרגלי צריכה בחנויות הפיזיות, בעיקר דרך שימוש בכרטיסי מועדון וכרטיסי אשראי. לדוגמה, אם רכשת משחת שיניים של 'קולגייט' במשביר לצרכן ויש לך כרטיס מועדון של הרשת, נקפיץ לך פרסומת וידאו על מחיר מבצע של 'קולגייט'".

הרנבו מסביר כי Eyeview אינה משרד פרסום, היא אינה יוצרת בעצמה את הקמפיינים אלא לוקחת את הפרסומת הקיימת בטלוויזיה, וגוזרת ממנה סרטוני וידאו למובייל ולאינטרנט. "זה הרבה יותר יעיל מלשחרר פרסומת לערוץ 2. אנחנו אומרים למפרסם: 'תן לנו מיליון דולר ואנחנו מבטיחים לך שאלו יצרו לך הכנסות של 3 מיליון דולר ברכישת המוצר. ואנחנו לא סתם מבטיחים. אנחנו עומדים בהבטחה הזו. האלטרנטיבה, כאמור, היא לתת את הכסף לערוץ 2 אבל אז הוא לא יידע עד כמה הפרסומת הייתה אפקטיבית עבורו בשורה התחתונה. אצלנו הפתרון מדעי".

על לקוחות Eyeview נמנות ענקיות דוגמת יצרנית מוצרי הצריכה פרוקטור אנד גמבל, יצרניות הרכב יונדאי ומאזדה, ורשת השיווק מייסי'ס. "אין לנו מתחרות", מבהיר הרנבו. "אנחנו החברה היחידה שמציעה למפרסמים פרסונליזציה של פרסום בווידאו, ויותר מזה: התחייבות לביצועים, כלומר אנחנו ערבים לתוצאות".

הכנסות החברה נוצרות מגביית תקציבי פרסום, כלומר קבועות ולא משתנות לפי ההכנסות שהפרסומות יצרו למפרסם. "יש לנו אחוז חידושי חוזה מאוד גבוהים, וזה אומר שאנחנו אכן עומדים בהבטחה שלנו. אנחנו עושים את זה כבר 7 שנים ואנחנו לא מהמרים. בנינו מכונה משומנת שעובדת ומספקת תוצאות, אחרת לא היינו מתחייבים על התוצאות האלו". הכנסות Eyeview השנה גדלו פי 2 לעומת 2015, והחברה הייתה רווחית ברבעון השני של השנה.

בשנה הקרובה, אומר הרנבו, תיכנס החברה לשוק האירופי ("כי עד עכשיו פעלנו רק בארה"ב"), תיכנס לשוק הפרסום בטלוויזיה ("סטנדרטית, לא אחרת") ולרשתות החברתיות דוגמת פייסבוק. "המספרים שלנו נראים נפלא".

Riskified מייעלת רכישות באינטרנט

כנראה שכל אחד היה באחת משתי הסיטואציות הבאות: רכישה שביצעתם באתר מסחר אלקטרוני כלשהו (כמו זה של יצרנית נעלי הספורט Foot Locker) נדחתה או לחילופין מישהו אחר השתמש בפרטי כרטיס האשראי שלכם, רכש לעצמו נעלי ריצה חדשות, הרכישה אושרה ו-Foot Locker לא חשדה שלא מדובר בבעלים האמיתיים של הכרטיס אלא בגנב. כך או אחרת, אתם מאוכזבים ואפילו עצבניים וייתכן שלא תקנו שוב ב-Foot Locker.

וזה מה ש-Riskified מנסה למנוע. החברה פיתחה תוכנה מבוססת SAAS (תוכנה כשירות) שמאפשרת לאתרי מסחר אלקטרוני להבין איזו עסקה לגיטימית ואיזו לא - כלומר, שמומלץ לאשר או לדחות אותה - וכך למנוע הפסד כלכלי לאותו קמעונאי מקוון במקרה של עסקה לא לגיטימית, ו/או להגדיל עבורו את ההכנסות במקרה של עסקה לגיטימית. ובמקביל - למנוע עוגמת נפש לצרכן הסופי.

"אנחנו עוזרים לאנשים לקנות באינטרנט", מסביר עידו גל, מנכ"ל ואחד ממייסדי Riskified. "קמעונאי מקוון כמו Foot Locker בארה"ב או Burberry בבריטניה, שניהם לקוחות שלנו, צריך להחליט לגבי כל עסקה האם היא טובה או רעה, ואת זה אנחנו עושים עבורו, ובצורה שהמשתמש הסופי, כמוך לדוגמה, לא מודע לזה".

לדברי גל, הפתרון של Riskified מהותי גם מכיוון שלרוב השוק הקמעונאי המקוון חשוב לפעול בצורת Omni Channel Flow, כלומר ריבוי ערוצי הפצה ושירות. "נניח שאת רוכשת משהו באתר של Burberry ואת רוצה שקרוב משפחה או חבר טוב שלך יאסוף את הפריט מהחנות הפיזית. בעבר זה לא היה אפשרי בגלל אותן מגבלות ניהול סיכונים של הקמעונאי. עכשיו זה אפשרי, והפתרון שלנו מאפשר את זה".

אז העובדה שאני מקלידה את שלוש הספרות שמאחורי כרטיס האשראי שלי אינה מבטיחה לקמעונאי שאכן מדובר בי ולא בגנב?

"נכון. ב'שוק השחור' של האינטרנט (Darknet) אפשר לקנות תמורת דולרים בודדים פרטי כרטיס אשראי, כולל אותן שלוש ספרות. לקמעונאי כמו Foot Locker, שזו לא המומחיות שלו, קשה לדעת אם זו אכן את או מישהו שגנב את פרטי הכרטיס שלך. כל מה שהוא יודע זה שיש כרטיס אשראי כזה, והוא צריך לשבור את הראש ולהחליט: עסקה לגיטימית או לא".

גל מסביר ששוק העסקאות בכרטיסי אשראי עובד כך שבכל פעם שמישהו סולק כרטיס אשראי שלא במעמד מי שמתיימר להיות הבעלים שלו, האחריות נופלת על הקמעונאי. כלומר, במקרה ומישהו גנב פרטי כרטיס אשראי של מישהו אחר ורכש איתו משהו, הקמעונאי הוא זה שנאלץ לבטל את העסקה, להחזיר את הכסף לבעלים האמיתי של הכרטיס, ולוותר על ההכנסה מהעסקה. "ולכן Foot Locker ואחרים מפחדים, וכאן אנחנו נכנסים לתמונה".

אילו קריטריונים אחרים אתם בודקים כדי לאמת זהות של בעל הכרטיס?

"הפתרון שלנו מבוסס על טכנולוגיית Behavioral Deep Learning שפירושו למידת דפוסי התנהגות. לדוגמה, נבדוק את האופן שבו את עושה אינטראקציה עם אותו אתר מסחר אלקטרוני ונשווה אותו לסט רחב של אינטראקציות קודמות שלך ושל אנשים אחרים".

לדברי גל, ההבדל בין הפתרון של Riskified לפתרונות אחרים דומים שיש בשוק הוא ש"אנחנו מספקים ערבות להחלטה שלנו, אנחנו אומרים לקמעונאי האם לקבל או לא לקבל את העסקה, ולא רק נותנים לו הסתברות למידת הלגיטימציה שלה. במקרה וטעינו, והעסקה הייתה רעה, אנחנו מחזירים לו את שוויה".

הכנסות החברה נוצרות מקבלת אחוזים משווי העסקה, ואין לה הכנסות קבועות. האחוזים משתנים בעיקר בהתאם לסוג הלקוח. "אנחנו גדלים יחד עם הלקוחות שלנו", אומר גל. לחברה יש כ-1,000 לקוחות, 50 הגדולים, שהכנסותיהם השנתיות נאמדות במיליארדי דולרים כל אחד, אחראים ל-80% מהכנסותיה.

ועד כמה שוק זה גדול? חברות מסחר אלקטרוני מוציאות מדי שנה 10 מיליארד דולר על ניהול סיכונים (כולל ניהול הונאות בכרטיסי אשראי), מדי שנה נדחות עסקות טובות (כלומר דחייה שגויה) בשווי של 35 מיליארד דולר. "אנחנו מצליחים לאשר 63% מהעסקות שהקמעונאים רצו לדחות, ומרווח הטעות שלנו נמוך", מעיד גל.

ומה באשר לשורה התחתונה? "אנחנו לא רווחיים, אבל אנחנו כן דואגים שתהיה לנו Clear Path Profitability, כלומר דרך ברורה למעבר לרווחיות אם וכאשר השוק לא יספק לנו מימון".

Apester הופכת צריכת תוכן ממונולוג לדיאלוג

יצרני התוכן המסורתיים דוגמת עיתונים מודפסים ורשתות שידור בטלוויזיה, שעיקר הכנסותיהם מפרסום, מצויים בבעיה כי אספקת תוכן כבר אינה רק מנת חלקם: רשתות חברתיות כמו פייסבוק הפכו למעשה ליצרני תוכן.

יצרני תוכן צריכים לשדרג את התוכן שלהם, לשנות את האופן שבו הם מספרים סיפור, ולכאן נכנסת Apester. "עולם התוכן הדיגיטלי עובר שינוי מאוד משמעותי באופן שבו הוא נכתב ומופץ", אומר מוטי כהן, מנכ"ל וממייסדי החברה. "כיום, תוכן דיגיטלי הוא למעשה מונולוג. יצרני התוכן עדיין לא מנצלים את הכוח של הדיגיטל, והסיפור שהם מספרים, בטקסט או בווידאו או בקול, מסופר כפי שסופר לפני עידן הדיגיטל. אנחנו מאמינים שהסיפורים של העתיד יופיעו כדיאלוג בין מספר הסיפור, יצרן התוכן, לבין הקורא".

קצת מזכיר את פייסבוק.

"נכון. פייסבוק, טוויטר ואפילו סנאפצ'ט יצרו דרך לייצר אינטראקציה בין אנשים לאנשים ובין אנשים לתכנים, אבל הן עדיין רשתות חברתיות ולא יצרניות תוכן. אנחנו מסתכלים על התוכן עצמו, הסיפור. איך מעבירים אותו, בין אם מדובר בתוכן בידורי או עיתונאי, וכיצד משלבים את הקורא לחלק מהסיפור שהוא צורך".

כהן מסביר כי Apester פיתחה פלטפורמה שיצרני תוכן מובילים בעולם - דוגמת הפינגטון פוסט, AOL, BBC, פוקס ואחרים - משתמשים בה כדי לייצר תכנים אינטראקטיביים. "הקורא מגיב לתוכן ואז התוכן מגיב אליו".

תן דוגמה.

"נניח ש'גלובס' העלה את דירוג החברות המבטיחות לאתר שלו. הפלטפורמה שלנו תאפשר לו לצרף שאלון או סקר גולשים שקשור לדירוג. לשאול, לדוגמה, מה אתה חושב על החברות שנכללו בדירוג? איזה חברות אחרות לדעתך היו צריכות להיכלל בו? וכשהוא מגיב, 'גלובס' מספק לו תשובה שמותאמת לו וכך נוצר דיאלוג".

אם ההסבר הזה של כהן גרם לכם לחשוב על טוקבקים, אינכם היחידים. "הטוקבקים במתכונתם הנוכחית הם פלגמטיים. הם מופיעים בתחתית הסיפור אך הם לא לוקחים חלק פעיל בסיפור. את, כעיתונאית, לא יכולה להגיב לטוקבקים אלא אם תכתבי טוקבק משל עצמך. הפלטפורמה שלנו מאפשרת לקורא לדעת היכן הוא עומד ביחס לסיפור, והיכן הוא עומד ביחס לקוראים אחרים. אף סיפור אינו שלם בלי דעת הקוראים עליו. זה כמו חוכמת ההמונים של ווייז, כאשר המפה זה הסיפור, התוכן".

כהן מביא כדוגמה את מערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות ארה"ב. "כשברני סנדרס התמודד בפריימריז במישיגן מול הילארי קלינטון, הרשת שלנו אותתה שהוא ינצח למרות שכל הסקרים אמרו ההיפך. ואנחנו צדקנו כי שיקפנו את הקול של הקהל".

Apester אינה היחידה שמציעה פלטפורמה ליצירת תכנים אינטראקטיביים. "אנחנו הגדולים בשוק, וברור לנו שלא נישאר לבד. זהו שוק מספיק גדול כדי שלא נהיה בו לבד". את הפלטפורמה מציעה Apester בחינם ומקור ההכנסות שלה הוא מהפצת תוכן מסחרי אינטראקטיבי, כלומר פרסום. השנה זו השנה הראשונה שבה רושמת החברה הכנסות, ולדברי כהן מדובר על קצב הכנסות שנתי (Run Rate) של 10 מיליון דולר. "הפלטפורמה מאפשרת 3 דברים: כלי שיתוף תוכן חדשים, ערוצי הכנסה חדשים ליצרן התוכן ולא פחות חשוב - יצרן התוכן מכיר יותר טוב את הקהל שלו".

Anodot מנתחת נתונים עסקיים

יש הרבה חברות שהבינו שמאגרי המידע הענקיים שיש בכל ארגון מצריכים כלים לניהול שלו, וזאת מתוך מטרת על שהיא להגדיל את הכנסות הארגון. Anodot היחסית קטנה היא אחת מהן.

"פיתחנו מערכת שיודעת לנתח נתונים עסקיים בעולם של ביג דאטה אך בצורה מאוד שונה ממה שהעולם מכיר", אומר דוד דריי, מנכ"ל החברה ואחד ממייסדיה. "לקחנו את עולם הבינה העסקית צעד אחד קדימה על ידי למידת מכונה. פיתחנו מערכת שלומדת את הנתונים העסקיים של הלקוחות ואז אוטומטית מצביעה עבורם על בעיות. בעינינו, 2 משלושת השלבים בכריית מידע - Dashboard ו-Reportive כבר לא מספיקים. הגישה שלנו אומרת: אנחנו נוציא את כל התשובות מתוך הדאטה והלקוח יבחר את התשובות שמעניינות אותו וזאת בניגוד למצב הנוכחי שבו הלקוח צריך לבצע שאילתות, כלומר לשאול שאלות. כשיש כל כך הרבה דאטה, קשה לשאול כל כך הרבה שאלות וכך הפתרון שלנו הופך לאפקטיבי".

איך אתם יודעים אלו שאלות לשאול?

"לדוגמה, עולם הפרסום בודק את יעילותו על ידי מספר הקליקים על אתרי אינטרנט ושיעור ההמרות של גולש לקונה. בדרך כלל, הבדיקה הזו נעשית בכל מדינה בנפרד או בכל מערכת הפעלה בנפרד. כשמודדים כל כך הרבה קריטריונים, נוצר קושי לאתר את מקור הבעיה. המערכת שלנו לומדת מהו המצב הנורמלי של הדאטה, כלומר מהו המספר היומיומי של ההמרות, וכאשר יש נפילה מהמספר הזה, כלומר חריגה מהנורמה, אנחנו מתריעים על כך בפני הלקוח. כך, זה עוזר לו להבין שנוצרה ירידה - שייתכן שכלל לא היה מודע לה - ולנטר את הבעיות שגרמו לה".

והוא לא מסוגל לעשות את לבדו? על ידי מערכות ניטור שהוא בעצמו פיתח?

"הוא יכול לעשות את זה לבד עד רמה מסוימת של דאטה, אך מעליה - הוא צריך חברה חיצונית כמונו שזו ההתמחות שלה".

שוק הבינה העסקית אינו קטן, ויש בו הרבה שחקניות כמו Anodot. אז מה הייחוד של החברה?

"אין לנו מתחרה ממש מקביל, כלומר 1:1. המתחרה הכי גדול שלנו הוא הפיתוח העצמי של הלקוחות שלנו. ה-ROI שאני מציג ללקוח משכנע אותו שעדיף לו להשתמש בפתרון שלנו ולא לפתח משהו בעצמו".

עוד אומר דריי כי "בשל ריבוי הדאטה, פתרונות הבינה העסקית של היום כבר אינם עונים על כל הצרכים של הארגונים. יש תהליך של דמוקרטיזציה של עולם הבינה העסקית ואני אסביר: עד היום, עולם הבינה העסקית היה מאוד חד ממדי, כולם נתנו פחות או יותר את אותם פתרונות. אך כשהדאטה גדל, והתובנות שצריך לייצר ממנו עבור המשתמש הן רבות ומורכבות יותר, אותם פתרונות חד ממדיים לא מספיקים".

לחברה יש כיום כמה עשרות לקוחות, בעיקר בארה"ב. "השקנו מסחרית את הפתרון רק בתחילת השנה, ולכן יש לנו אתגר של חינוך השוק". Anodot גובה מלקוחותיה עבור הפתרון שלה, שמצוי בענן, דמי מנוי לפי גודל הדאטה שהיא מנתחת, והמינימום החודשי הוא 1,000 דולר. "בשנה הקרובה אנחנו מתכננים לגדול בשוק האמריקאי, ואנחנו מתמקדים בעסקים אונליין, כמו חברות פינטק, ADtech, מסחר אלקטרוני וכדומה, ואולי בהמשך הדרך ניכנס לתעשיית ה-IT והטלקום".

Pyramid Analytics מנהלת מידע בארגונים

מידע זה כוח. הרבה מידע, ממש הרבה מידע, יכול להפוך לכאב ראש וליצור חוסר יעילות שעשויה להיות מתורגמת להפסד כלכלי. את הבעיה הזו מנסה Pyramid Analytics לפתור. "הפלטפורמה שלנו מאפשרת לארגון להתנהל דרך המידע שלו ואז הסיכוי שלו להתחרות בצורה יעילה הוא גבוה יותר, והוא מתייעל ומספק תוצאות טובות יותר", מסביר עומרי קוהל, מנכ"ל ואחד ממייסדי החברה.

הפתרון של החברה, תוכנה שמסופקת כפלטפורמה בענן (PAAS, Platform as a Service) , מאפשר "לנהל שיחה", כדברי קוהל, בין המידע שכל מחלקה בארגון חולקת. "עולם הדאטה אנליטיקס (ניתוח מידע) הפך מ-Nice to have ל-Must have כי כל ארגון צריך להתמודד עם המידע שיש לו כדי להתחרות טוב יותר. ולא מספיק שכל מחלקה תבין בנפרד את המידע שיש לה אלא חשוב לחלוק את המידע הזה עם יתר המחלקות, וזה מה שהפלטפורמה שלנו עושה. אנחנו מאפשרים לנהל שיחה באמצעות מידע, והפלטפורמה שלנו היא כלי חוצה ארגון".

מה פירוש לנהל שיחה?

"זה אומר שאם מחלקת השיווק רוצה לנתח תוצאות של קמפיינים לפי מוצרים ולפי טריטוריות, היא יכולה לחלוק את המידע הזה עם מחלקת מכירות, ובתוך הפלטפורמה הזו מתקיים דיאלוג על המידע בין כל מחלקות הרלוונטיות".

לדברי קוהל, הפתרון של Pyramid Analytics פירושו כריית מידע: היכולת לנהל את הארגון בתוך משקפיים של מידע ועל גבי פלטפורמה אחת. כמו כן הוא טוען כי הפתרון של החברה ייחודי, אפילו בתוך תעשיית הבינה העסקית שמגלגלת 20 מיליארד דולר בשנה.

תן לי דוגמה מלקוח של החברה.

"אחד הלקוחות שלנו הוא ענקית ביטוחי בריאות, כמו קופ"ח כללית, ויש לה 30 מיליון מבוטחים. היא משתמשת בפלטפורמה שלנו בתוך הארגון ועבור משתמשי הקצה, כלומר המבוטחים שלה. לדוגמה, היא שולחת להם דו"חות רבעוניים על הפוליסה שלהם, על עלות התרופות שרכשו באותו רבעון וכדומה. בתוך הארגון, הפלטפורמה משמשת לניהול הפוליסות, בין היתר, על ידי הפקת דו"חות, גרפים, טבלאות".

קוהל מסביר כי בעולם הבינה העסקית יש 3 אמצעי כריית מידע: הראשון, Data Discovery - כלומר גילוי המידע ושאלת שאלות באשר לעבר, הווה ועתיד. כלומר, יצירת שאילתות; השני, Dashboard - אספקת המידע בצורה כזו שמאפשרת למי שמקבל אותו לקבל החלטות; Reportive - שזה הדו"ח הרבעוני "שאת מקבלת מקופת החולים שלך".

מהי המטרה הסופית של הפלטפורמה עבור הלקוח שלך?

"להגדיל את ההכנסות. ה-ROI (החזר על ההשקעה) של כמעט כל מערכת בינה עסקית הוא מיידי. מערכת זו מייעלת את הארגון, מאפשרת לו לקבל תובנות, לדוגמה על מוצר מפסיד שצריך להפסיק את השיווק שלו, וכך מקטינה הפסד ועשויה להגדיל הכנסה. למעשה, היכולת להבין ארגון ברמה אמפירית מאפשרת לו להתייעל משמעותית".

Pyramid Analytics מוכרת רישיונות לשימוש בפלטפורמת הענן שלה, כאשר כל רישיון נמכר פרטנית, לכל משתמש בארגון. החברה פונה ללקוחות גדולים, כלומר שיש להם בסיס רישיונות של מאות או אלפי איש. "בעיקרון, יש מחירון קבוע לרישיון אבל לקוח שיש לו דרישה להרבה רישיונות, עשרות אלפים, עשוי לקבל הנחה".

עוד מספר קוהל כי החברה מכפילה את הכנסותיה כל שנה, ואלו עומדות על "עשרות מיליוני דולרים בשנה, ואנחנו לא רווחים מתוך בחירה".

עם זאת, קוהל מצהיר כי בכוונת החברה "לצאת להנפקה תוך שנתיים. אנחנו יכולים להוביל את הקטגוריה. בשנה הקרובה חשוב לנו לעשות את המעבר מחברה צעירה לחברה בוגרת ויציבה שיודעת למכור באופן קבוע".

Redis Labs שולטת באינפורמציה

הנה עוד חברה שמאפשרת ללקוחות שלה לנהל את מאגרי המידע הענקיים שלהם. Redis Labs הוא שמה, וכפי שמסביר עופר בנגל, מנכ"ל ואחד ממייסדיה, "Redis Labs היא ספקית של בסיסי נתונים - מערכות תוכנה מורכבות המנהלות את המידע של ארגונים ואפליקציות". לדבריו, תחום בסיסי הנתונים הוא תחום התוכנה הגדול ביותר והוא צפוי לגדול ממכירות של 35 מיליארד דולר בשנת 2015 ל-50 מיליארד דולר בשנת 2020.

"רק לשם ההשוואה, תחום מערכות ההפעלה (כגון Windows, Linux, iOS, Android) הוא השני בגודלו בעולם התוכנה. בתחום בסיסי הנתונים פועלות החל משנות השישים של המאה הקודמת חברות תוכנה גדולות כגון מיקרוסופט, אורקל ו-IBM. רק בשנים האחרונות החל שינוי בשוק זה, עם כניסתם של בסיסי נתונים מודרניים היכולים לטפל בכמויות מידע גדולות (ביג דאטה) במהירויות עיבוד גבוהות הרבה יותר.

לפי בנגל, תחום זה נקרא NoSQL (ראשי תיבות של Not Only SQL, שפירושו הוא שלחלקן תמיכה בשפת השאילות SQL). זוהי קטגוריה יחסית חדשה של בסיסי נתונים שמאפשרת אחסון וגישה למידע שאינו ממודל במבנה של טבלה שנפוץ בבסיסי נתונים שגרתיים. לפי בנגל, Redis Labs היא אחת משלוש החברות המובילות בעולם את תחום ה-NoSQL (שתי האחרות הן MongoDB ו-Datastax).

החברה מפתחת את בסיס הנתונים בקוד פתוח Redis, שהפך לקוד פתוח הפופולרי ביותר בעולם, בסיסי הנתונים וכן גרסה מסחרית המסופקת בשתי צורות: הראשונה, תוכנה ארגונית להתקנה במרכזי נתונים פרטיים של לקוחות; השנייה, שירות Database-as-a-Service (DBaaS) שמסופק על גבי אלפי שרתים שהחברה שוכרת בעננים ציבוריים שונים. לקוחות השירות שמים את המידע שלהם על שרתי החברה והיא מנהלת אותו עבורם. לדברי בנגל, החברה לפחות מכפילה עד משלשת את הכנסותיה מדי שנה.

בתחילת השנה אמר בנגל ל"גלובס" כי "אנחנו מאפשרים לתאגידים להכניס את מסד הנתונים Redis לשימוש מרכזי. כי מה הבעיה עם תאגיד? הוא צריך אבא. הוא צריך מישהו שייתן לו סיוע ויהיה את מי להאשים כשיש בעיות. את זה אנחנו לא עושים. בחרנו באסטרטגיה הזו, כי אם הרעיון הוא שאתה עושה רק תמיכה, אז כדי לגדול צריך להגדיל את החברה. מראש רצינו למכור תוכנה, ולכן פיתחנו סביב Redis המון תוכנה ייחודית שלנו שמשדרגת את Redis ממוצר למפתחים וסטארט-אפים למוצר שמתאים לתאגידים גדולים".

בנגל הסביר באותו ראיון על המודל העסקי של החברה שמחולק לשניים: "המודל הראשון, שאתו התחלנו, הוא ללא אנשי מכירות. הכול באינטרנט. יש לנו אלפי שירותים על עננים שונים שיושבים ב-45 מרכזי נתונים ברחבי העולם. אנחנו שוכרים שרתים, שמים עליהם את הטכנולוגיה שלנו, והלקוחות שלנו מקימים מסדי נתונים על השרתים שלנו. אנחנו מנהלים אותם, ומחייבים אותם לפי גודל בסיס הנתונים. כל שעה המערכת מודדת את גודל מסד הנתונים שלך, ובסוף החודש אתה מקבל חשבון, כמו חשבון חשמל.

"השני כולל מכירות תוכנה במודל הישן, רק שאנחנו מוכרים רישיון לשנה ולא לנצח. יש לנו מחלקת מכירות במשרד הראשי של החברה במאונטיין ויו בסיליקון ואלי, ושם כולם אמריקאים. גם מחלקת השיווק יושבת שם ומייצרת ביקוש. שיטת המכירה היא פשוטה: אנחנו מחפשים מי מחזיק Redis בקוד פתוח, ומשכנעים אותו למה כדאי לו לעבור מקוד פתוח אלינו - זה עובד ב-95% מהמקרים. הבול פגיעה הוא מדהים".

Nexar בונה רשת חברתית של נהגים שיתריעו מסכנות בכביש

תאונות דרכים הן מכה, ולא רק בישראל. מדי שנה מתים בעולם 1.3 מיליון איש בתאונות דרכים, והמספר הזה לא ממש קטן. Nexar טוענת כי הסיבה העיקרית היא השימוש התכוף שאנחנו עושים בסמארטפון תוך כדי נהיגה, והיא רוצה להפוך את הבעיה לפתרון. החברה פיתחה אפליקציה שהופכת את הסמארטפון למצלמת רכב חכמה, והיא כבר זמינה בשתי מערכות ההפעלה, אנדרואיד של גוגל ו-iOS של אפל.

"יצרנו רשת של נהגים שמתריעים בזמן אמת מסכנות כביש שעלולות ליצור תאונה", מסביר דן פגין, סמנכ"ל הצמיחה של החברה. "האפליקציה הופכת את הסמארטפון למצלמת רכב שכל הזמן מצלמת את הכביש ועוקבת אחרי כל העצמים שיש בסצנת כביש. ככל שיש יותר נהגים ברשת של Nexar, כלומר כאלו שהורידו את האפליקציה (בגרסת האנדרואיד היא מופעלת אוטומטית ולא ידנית), נוכל להתריע מהר יותר בזמן אמת על סכנה בכביש. לדוגמה: נהג המכונית שנוסעת במרחק של חמש מכוניות לפניך בולם לפתע, אבל את עדיין לא רואה את זה. Nexar תתריע בפניך שהוא בולם ושכדאי שתאטי את מהירות הנסיעה שלך כדי להימנע מתאונת שרשרת".

מאז השקתה בפברואר השנה, משתמשי Nexar - עשרות אלפים במספר - נסעו עם האפליקציה כמעט 13 מיליון ק"מ ותיעדו יותר מחצי מיליון תקריות או מצבים מסוכנים בכביש. האפליקציה צילמה כ-100 התנגשויות והפיקה "דו"חות שחזור התנגשות" המבוססים על מצלמת וחיישני הסמארטפון. "זה כמו קופסה שחורה של מטוס", אומר פגין.

האסוציאציה הראשונה שעולה לי לראש היא מובילאיי. מה ההבדל?

"ראשית, Nexar זו רשת חברתית. שנית, כל מה שצריך לעשות כדי להצטרף לרשת שלה זה להוריד את האפליקציה לסמארטפון, להניח אותו על לוח המחוונים ולהתחיל בנהיגה. אין צורך להתקין משהו ברכב. הפתרון שלנו מרחיב את הראייה של הכביש. אנחנו רואים מעבר לפינה, חמש מכוניות קדימה וכדומה".

שילוב בין חוכמת ההמונים, כמו ווייז, לטכנולוגיה של ראיית מחשב ולמידת מכונה?

"כן. אנחנו יוצרים מפה בזמן אמת של הכביש, והמפה תהיה יותר מדויקת ככל שיהיו יותר נהגים ברשת".

פגין מבהיר כי הבסיס לאפליקציה של Nexar הוא מכלול החיישנים והמצלמות שיש בסמארטפון. "יש בסמארטפון הרבה מאוד חיישנים חכמים, כמו חיישן מהירות וכמו GPS. כל החיישנים האלו מייצרים תמונה מאוד ברורה של תהליך הנהיגה. כך, אני לא תלוי ביצרן הרכב וזה מאפשר לי להגדיל את הרשת מהר כי לכולם יש סמארטפון". החברה החלה לפעול, באופן די לא מפתיע, בתל אביב והתרחבה באחרונה לניו יורק וסן פרנסיסקו כשהיא משווקת את עצמה בתור התחלה בעיקר לנהגי מוניות "כי הם נוהגים הרבה", כדברי פגין.

ואיך מתכננת החברה לעשות כסף מהאפליקציה? "אנחנו למעשה מדרגים את הנהגים, כלומר נהג זהיר או מסוכן. המידע הזה חשוב לחברות הביטוח כי הן אלו שמתמחרות את ביטוחי הרכב. נהג שיקבל דירוג טוב, יוכל לקבל הנחה בביטוח המקיף", מסביר פגין. "הלקוח שלנו הוא חברות הביטוח, בראש ובראשונה, ובשלב מאוחר יותר - רשויות מוניציפליות. אנחנו רוצים להגיע למצב שכל נהג לא יוכל אפילו לדמיין איך זה לנהוג בלי Nexar".

Via מייעלת את התחבורה הציבורית

קריסת החניון התת קרקעי ברמת החייל שבתל אביב. המחלוקת על שיפוץ קווי רכבת ישראל במהלך השבת ובניית הרכבת הקלה בתל אביב. אלו רק כמה דוגמאות למשמעות ההולכת וגדלה של תשתיות תחבורה על חיינו, להשקעות הענק שהן דורשות, כאבי הראש שהן מייצרות וטרגדיות אנושיות שהן מביאות לפתחנו.

Via רוצה לפתור אותנו מבעיות אלו על ידי פלטפורמה להפעלת שירותי תחבורה ציבורית-שיתופית, ובשם החזון הזה היא גייסה במאי האחרון 100 מיליון דולר (!), גיוס ההון סיכון הגדול ביותר מתחילת השנה של חברה ישראלית (בנטרול גיוס ענק שאינו מהון סיכון של 300 מיליון דולר של גט טקסי, עמיתתה הישראלית לאותו חזון).

הטכנולוגיה של Via, שפועלת בניו יורק ובשיקגו ובאחרונה התרחבה לוושינגטון, מאפשרת לעשרות אלפי נוסעים להתנייד מדי יום במרחב העירוני בצורה נוחה ובמחיר בר-השגה. מאחורי האפליקציה שלה יש אלגוריתמים המחברים בין נוסעים לבין מושבים פנויים ברכבים הנוסעים באותו כיוון כללי, וזאת במקום לנסוע ברכבם האישי. "זמני האיסוף הממוצעים קצרים מ-10 דקות ומשך הנסיעה בר-השוואה למשך הנסיעה במונית", טוענת החברה.

האלגוריתמים פותרים בעיות חישוביות ותפעוליות מורכבות בזמן אמת, כדי להתאים את מסלוליהם של כלי הרכב באופן מיטבי לצרכי הנוסעים, תוך התחשבות במצב התנועה. טכנולוגיה זו מאפשרת לחברה לנייד נפח נוסעים גדול תוך שימוש במספר רכבים קטן משמעותית בהשוואה לשירותי הסעה אחרים. במילים אחרות, מונית שירות אבל נוחה יותר.

"המשכנו לצמוח משמעותית בשווקים בהם אנחנו פועלים ואנחנו מתכוונים להיכנס לשווקים נוספים", מתאר אורן שובל, סמנכ"ל פיתוח ואחד משני מייסדי החברה, את מה שהתרחש בין מסדרונותיה מאז מאי האחרון. "ואנחנו גם מייצרים שיתופי פעולה עם גופי תחבורה ציבורית, רשויות מוניציפליות ואפילו ממשלות כדי לספק תשתיות של תחבורה ציבורית. עכשיו זה מתחיל לקרות! ויש סביבנו הרבה התעניינות".

שובל טוען כי "חברות שמפעילות תחבורה ציבורית ורשויות מוניציפליות מבינות שאפשר לעשות משהו שישפר משמעותית את חוויית הנסיעה ואת יעילות המערכת בכל המובנים אבל בעלות מאוד נמוכה בהשוואה לכל דבר אחר שהם יכולים להציע. אנחנו היחידים שיכולים לשנות את פני העיר! משלמי המיסים, ולא רק בארץ, משלמים כל כך הרבה על תחבורה ציבורית, ולא רק ישירות. המיסים שאנחנו משלמים מממנים הקמת תשתיות תחבורה כמו מסילות רכבת, תחנות אוטובוס, מנהרות וכדומה".

שובל אמר לנו במאי האחרון כי לחברה יש "מאות אלפי משתמשים, וחלק ניכר מהם נוסעים באופן קבוע, כלומר מדי יום. נתוני השימוש החוזר בשירות שלנו מאוד טובים. יש לנו מעל 1,000 נהגים שרשומים לפלטפורמה, ומתוכם מעל 500 נוהגים בכל יום נתון. מדובר בנהגי הסעות פרילנסרים. אנחנו לא מעסיקים אותם, והם מחליטים מתי לבוא לעבוד. לכל אחד יש מיני-אייפד שמפעיל רשת ניווט שפיתחנו, והנהג יכול להיכנס ולצאת מהפלטפורמה לפי רצונו".

גייסתם באחרונה 100 מיליון דולר. במה תשקיעו את הכסף?

"אנחנו מגדילים את צוותי כוח האדם שלנו כדי שיוכלו לתמוך בשיתופי הפעולה שקורמים עור וגידים, והגדלנו את צוותי הפיתוח שלנו בארץ. הכסף הזה יספיק לנו ללא מעט זמן, כמובן תלוי בקצבי הצמיחה שלנו. מצד אחד, אנחנו מאוד שמחים על ההצלחה שלנו עד כה. מצד שני, אנחנו מודעים לאתגר הגדול שעומד מולנו. שוק התחבורה הוא ענק, וגודלו מעיד על הפוטנציאל הגדול הטמון בו".

על רקע עבודות הרכבת הקלה בתל אביב, מצוקת החניה בעיר ובערים אחרות, לא מאכזב אתכם שאינכם מצליחים לפעול בישראל?

"כן, מאכזב. בארץ השירות שלנו יכול לעבוד מצוין, ולא רק בגוש דן אלא אפילו בערי הפריפריה. בזמן האחרון אנחנו דווקא מקבלים הרבה פניות מהרבה גופים בארץ, ויש אפילו ניסיון לבצע שינויי חקיקה במטרה לאפשר הפעלת שירות לתחבורה ציבורית-שיתופית כמו של Via. אנחנו מאוד רוצים להפעיל את השירות בארץ".

Valense מקטינה את עלות הכבלים ברכב האוטונומי

הדעה הרווחת היא שהעולם נפטר מכבלים. וויירלס (Wireless, תקשורת אלחוטית) בכל מקום. בלי כל החוטים שלעיתים מעצבנים, מכערים, מפריעים ומה לא. נכון? לא ממש. יש תקשורת שעדיין דורשת כבלים כי טכנולוגיית וויירלס אינה מספיק טובה כדי להעביר קבצי וידאו, אודיו ודאטה בצורה יעילה, וזה פחות או יותר מה שחברת Valense מנסה להבהיר לנו.

"פיתחנו טכנולוגיית סמיקונדוקטור שמאפשרת העברת תקשורת בקצבים מאוד גבוהים על כבלים מספיק ארוכים, פשוטים וזולים", מסביר דרור ירושלמי, מנכ"ל ואחד ממייסדי החברה. "העברת תקשורת בקצבים מאוד גבוהים ובאיכויות מאוד גבוהות דורשת כבלים מאוד יקרים, ואנחנו פיתחנו טכנולוגיה שמוזילה אותם".

Valense פועלת בשני שווקים, האחד הוא השוק הראשון והעיקרי בו היא פועלת מרגע הקמתה והשני הוא שוק בחיתוליו עליו בונה החברה את עתידה. הראשון, שוק האודיו-וידאו המקצועי (בו החברה כבר הפכה לסטנדרט) וזה אומר מסכים בחדרי ישיבות, בקניונים, בבתי קזינו וכדומה. "במקומות כאלו הטכנולוגיה שלנו מאפשרת לחבר את כל המסכים באמצעות כבלים ארוכים, פשוטים וזולים", אומר ירושלמי. השוק השני הוא שוק הרכב, וליתר דיוק - הרכב האוטונומי. "המטרה היא לקחת את הטכנולוגיה שפיתחנו ולהפוך אותה לתשתית התקשורת במכונית העתידית, כלומר לחבר את כל המצלמות, החיישנים, הרדארים ולהעביר את הדאטה שמגיע מהם - שזה דאטה בקצבים מאוד גבוהים - לאותו מעבד מרכזי שיש במכונית ואמור לקבל את החלטות הנהיגה, כמו מתי להתריע מפני סכנה בכביש וכדומה".

לדברי ירושלמי, ברכב לכבלים יש תפקיד משמעותי. "כבלים ברכב זה הדבר הכי יקר וכבד אחרי המנוע והשאסי (שילדת הרכב), וזה לא הולך להשתנות!"

אז הכבלים עדיין יהיו חלק מחיינו?

"כן. וויירלס מתאים בשימושים צרכניים, בעיקר ללקוחות ביתיים ובהתקנים ניידים כמו מחשב נייד, טאבלט וכדומה. כל פתרונות הוויירלס עדיין מפגרים - מבחינת קצבים ואיכויות וידאו ודאטה שהם יכולים להעביר - אחרי טכנולוגיות חוטיות. כשמדובר בשימושים מקצועיים, ללקוחות ארגוניים הרבה יותר חשוב שהעסק יעבוד, כלומר שתהיה כל הזמן תקשורת, ופחות חשוב להם שלא יהיו כבלים. חדרי ישיבות הם לא ניידים, ולכן האמינות חשובה יותר מנוכחות של כבלים".

ירושלמי מספר כי החברה מתמקדת כעת בהפיכתה לסטנדרט גם בשוק השני, שהוא שוק יותר בצמיחה מהראשון. "זה לא שהגענו לרוויה בשוק הראשון כי אנחנו צומחים בו בקצב של 10%-15% בשנה. אנחנו כן שולטים בו, והצמיחה בו לא מצופה להיות יותר גבוהה. שוק הרכב, ללא ספק, הוא יותר גדול והפוטנציאל בו הוא אדיר, תלוי כמובן במהירות הגשמת חזון הרכב האוטונומי".

לדבריו, השוק הראשון מייצר לחברה הכנסות שנתיות של מעל 50 מיליון דולר עם "רווחיות יפה". השוק השני עדיין לא מייצר לחברה הכנסות. "זה לוקח זמן, אבל בשביל זה השלמנו סבב גיוס נוסף בתחילת השנה. בשנה הקרובה נכריז על שיתופי פעולה עם יצרניות רכב מהשורה הראשונה".