הביטוי "אחרי החגים" הוא צירוף עממי שמתייחס לדחייה של מטלות - דחופות לעתים - למועד בלתי מוגדר בעתיד. ברבות השנים הוא הפך אמצעי ליצירת רצף אנטי-פרודוקטיבי בכלכלה הישראלית, שמגשר בין חופשת הקיץ המבורכת לבין חופשת החגים הממושכת.
אבל בענף הרכב הישראלי תקופת "אחרי החגים" של שנת 2016 עתידה להיות אחת החשובות והמרתקות שראינו בעשור האחרון, משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שבאוקטובר צפוי להיכנס לתוקף "חוק רישוי שירותי הרכב" של משרד התחבורה, שיש לו פוטנציאל לשנות את כללי המשחק המוכרים. הסיבה השנייה היא שזו עתידה להיות תקופת "המירוץ למיליון" (או במקרה שלנו "המירוץ ל-10 מיליארד") של ענף הרכב הישראלי, שבה עשוי השוק לחצות את הרף ההיסטורי של 300 אלף מסירות רכב חדש בשנה.
מחכים למתקפת יחסי הציבור
על הבהילות שבה מנסה כיום משרד התחבורה לסגור את הפינות האחרונות לקראת תחולת החוק אפשר ללמוד מבקשתו-דרישתו של השר ישראל כ"ץ מוועדת הכלכלה להתכנס עוד השבוע, במהלך הפגרה, כדי להצביע על שורה של הסדרים בתחום ייבוא הרכב שנדרשים לקיום החוק. מדובר בהליך פרוצודורלי מהיר וכמעט אוטומטי - קרוב לוודאי עם נוכחות מזערית של חברי כנסת - אבל משרד התחבורה העדיף שלא לדחות אותו עד אחרי החגים.
נימת הדחיפות עולה גם מהמכתב ששלח השר לוועדה: "נוכח יום תחולתו של חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב... עולה הצורך הדחוף בקביעת ההסדרים, בחקיקת משנה, ליישום הוראות החוק בתחום רישוי היבואנים".
על פניו, לא ברור מדוע אצה הדרך לשר, במיוחד לאור העובדה שלא בטוח שמשרד התחבורה עצמו כבר ערוך לאכיפה וליישום של חלק גדול מהסעיפים בחוק. מקור פנימי במשרד התחבורה אמר לנו השבוע שהחוק החדש עתיד לשנות את סדרי העבודה של המשרד בתחומים רבים ותידרש תקופה ממושכת של לימוד פנימי ושל הדרכה והכשרה של "הלקוחות" - מיבואני הרכב והחלפים ועד רוכשי הרכב - שיצטרכו להסתגל להליכי ונהלי עבודה חדשים. כל זה יחד עם "תקופת הרצה" ממושכת של העבודה מול גופים חיצוניים כמו המכס, גופי התקינה השונים, יצרני הרכב הבינלאומיים ועוד. כתוצאה מכך, כדבריו, "צפויה במשרד תקופה ממושכת של מצוקת תקנים והסתגלות".
לצד ההסתגלות לנוהלי העבודה החדשים מול המשרד, קיימת בענף המתנה דרוכה למהלך יחסי הציבור של השר שילווה את תחולת החוק. לאף אחד אין ספק שמהלך כזה יגיע ושהוא מתוכנן כיום בקפידה: רפורמה חדשה בענף הרכב, שיש לה פוטנציאל להיות מוצגת בפני ההמונים בתור רפורמה "כלכלית חברתית שתוריד את יוקר המחיה", היא נכס פוליטי ואלקטורלי חשוב מכדי שפוליטיקאי יעבור עליו לסדר היום - במיוחד שר שכבר קרא לאחרונה תיגר על ראש הממשלה המכהן בתוך שהוא מסמן כיוון פוליטי לעתיד.
לא רצים לקו האש
אלא שכלי רכב חדשים הם לא חשבונות סלולר חודשיים, המיסוי הממשלתי עליהם הוא כבד וחסין בפני רפורמות ולציבור אין סבלנות לחכות לתוצאות ארוכות טווח. לפיכך, משערים בענף, מהלך יחסי הציבור המתקרב ינותב לשני מסלולים.
המסלול הראשון הוא "המסלול היצרני", כלומר השקה (חגיגית ומיניסטריאלית כמובן) של מיזמי ייבוא רכב חדשים, שאותם מטפח החוק החדש, בעיקר "ייבוא מקביל" ו"ייבוא זעיר". אנחנו לא יודעים כרגע אילו קלפים שומר משרד התחבורה מתחת לשולחן בתחום, אבל אם לשפוט מהעצימות הנמוכה של הפעילות הנוכחית בקרב השחקנים המוכרים, נראה שהענף עדיין לא התאושש מטראומת חקירות המכס.
חברת איילון מוטורס, למשל, שהייתה חלוצת הייבוא המקביל, אמנם עשתה לאחרונה תקינה לכמה דגמי מרצדס חדשים אבל גם החלה לפעול כמשווקת של רכבי "אפס קילומטרים". יהיה מי שיראה בכך איתות לגבי "ציות לחוקי המשחק" של ענף הייבוא הרשמי.
אלבר, גם היא אושיית ייבוא מקביל לשעבר, החלה להפיץ לאחרונה באמצעות הרשת שלה מכוניות חדשות מדגם "יאריס הייבריד", שמיובאות בייבוא מקביל, אולם ההפצה מתבצעת בעקיפין וכמעט בהיחבא באמצעות אתר "יד 2". דובר החברה טרח להדגיש בתגובה כי לא מדובר בכלי רכב שהחברה מייבאת בעצמה. היבואן המקביל האמיתי של כלי הרכב הללו נמנע בינתיים מחשיפה רשמית. גם שאר השחקנים שומרים על פרופיל נמוך, ונראה שאף אחד לא מתנדב כרגע להציב את עצמו בראש המחנה ולרוץ ראשון אל קו האש ואל שדות המוקשים של המכס.
מסלול יחסי הציבור השני שעשוי ללוות את כניסת החוק הוא "המסלול ההרסני". כלומר התרחיש שבו משרד התחבורה ימהר לבצע הפגנת שרירים נגד ענף ייבוא הרכב המסחרי וינסה להפעיל את הסעיפים בחוק שמאפשרים לשר לבטל רישיונות ייבוא קיימים - לפחות בתור "מקרה לדוגמה". זאת באמתלה של פגיעה בתחרותיות ובתוך ניצול נקודות החיכוך החדשות, שלבטח ייווצרו בין היבואנים הסדירים ויצרני הרכב שמאחוריהם לבין "היבואנים העקיפים".
צעדים כאלה אמנם ייצרו את מכסת הכותרות הנכספת אך ספק אם תהיה להם השפעה מעשית. הם ייתקלו בלא מעט מחסומים משפטיים ופוליטיים, כולל במישור הבינלאומי, שבו ליצרני הרכב יש השפעה לא מבוטלת.
בדרך ל-300 אלף
בינתיים, השינויים המתקרבים בתחום הרגולציה תופסים בענף מקום משני כאשר במקום הראשון ניצבת ההיערכות הלוגיסטית ל"פוטו-פיניש" של שנת המכירות 2016. פחות מ-80 אלף כלי רכב הפרידו בסוף אוגוסט בין טבלת המכירות לשיא של 300 אלף יחידות בשנה ועל פי ההערכות הפער הזה הצטמצם בספטמבר בקרוב ל-30 אלף כלי רכב נוספים. אמנם ריכוז החגים באוקטובר עשוי לדלל את קצב המכירות השנתי אבל העדכון הצפוי במס הירוק בינואר 2017 מבטיח קצב הצטיידות גדול מהרגיל בדצמבר, בעיקר של סוחרי רכבי ה"אפס קילומטרים". לפיכך, קשה לראות מה ימנע מהשוק לעמוד ביעד של כ-50 אלף מכירות בשלושה חודשים.
לא מדובר רק בחצייה של רף סמלי מקומי. נתון מכירות שנתי של 300 אלף כלי רכב בשנה, בליווי קצב צמיחה עקבי, שכמעט הכפיל את השוק בעשור החולף, מציבים כיום את שוק הרכב הישראלי במקום בולט מאד בעשיריה השנייה של שווקי הרכב הבין לאומיים. הנה כמה נתונים לפרופורציה: באוסטריה נמכרו בשנה שעברה כ-308 אלף כלי רכב חדשים, בשוויץ העשירה נמכרו 323 אלף כלי רכב, בצ'כיה נמכרו 230 אלף כלי רכב ואפילו באוסטרליה הענקית השוק נע סביב חצי מיליון יחידות בשנה.
עבור יצרני רכב שמסתכלים על עקומות צמיחה לשנים הקרובות, השינוי בגודל השוק מציב את ישראל במקום שונה לעומת העבר. עבור יצרנים אופטימיים, נתון של 300 אלף כלי רכב עם קצב צמיחה שנע סביב 10% משדרג מאוד את מעמדם ואת חשיבותם של היבואנים הישראלים, את כוח המיקוח שלהם ואת התנאים המסחריים שהם מקבלים. בהנחה שלפחות חלק מהשיפור בתנאים המסחריים יגיע לכיסיהם של לקוחות הקצה, המצב עשוי לתרום להורדת מחירים יותר מכל מהלך אגרסיבי רגולטורי. מנגד, כאשר מדובר בפוליטיקה כבר ראינו בעבר ששיקולים רציונליים עשויים להידחק הצדה לטובת שיקולי אגו ופנייה למצביעים, כך שהכול פתוח.
מסירות רכב