התיאוריה של פרופ' אניל גאבה ושותפיו (ספאריוס מקרידאקיס ורובין הוגארת') לכתיבת הספר "לרקוד עם המזל" (DANCE WITH CHANCE), עשויה לא למצוא חן בעיני המנהל הישראלי הממוצע. בעוד מנהלים רבים אוהבים לייחס תוצאות עסקיות מוצלחות לכישרונם הרב וליכולותיהם המרשימות, באים גאבה ועמיתיו ואומרים: עם כל הכבוד, זה לא בדיוק כך. לגישתם, בכל תחומי החיים - ובעסקים ובהשקעות בפרט - אנו נוטים להמעיט בחלקם של המזל והשרירותיות ולהפריז ביכולת שלנו לשלוט בסביבה ובהתרחשויות, ולעצב אותן. "כשביל גייטס היה סטודנט", מדגים גאבה את טענתו בריאיון ל"גלובס", "אימא שלו הציגה אותו למישהו חשוב מאוד בתעשייה. זה היה בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון, כשהוא התחיל ליצור את התוכנה שלו, והוא קיבל הזדמנות. היה כאן אלמנט של מזל. גייטס היה מספיק חכם כדי לקחת את המזל הזה ולרוץ איתו הלאה. אמנם לא יהיה זה נכון לייחס את ההצלחה של גייטס רק למזל, אבל גם לא יהיה זה נכון לייחס אותה אך ורק להצלחה ניהולית ולראיית הנולד".
"ביטחון מופרז במודלי ניהול סיכונים"
גאבה, מומחה לקבלת החלטות וניהול סיכונים מביה"ס לעסקים INSEAD שבסינגפור, יהיה אחד הדוברים המרכזיים בכנס JOURNEY השנתי של תעשיית ההיי-טק, שייערך ב-15 לספטמבר במלון הילטון בתל-אביב. נושא הרצאתו: "כיצד יכול המזל לעבוד לטובתך?".
הספר "לרקוד עם המזל", בו נפרסת בהרחבה תשובתו לשאלת המפתח הנ"ל, יצא לאור חודשים ספורים לפני התפוצצותו המשבר העולמי הגדול. המשבר, טוען גאבה, הגשים אחת לאחת את הטענות שלו ושל עמיתיו. "המשבר ללא ספק מחזק מאוד את הרעיונות שדיברנו עליהם בספר. למרות שמדובר באירועים מצערים, המשבר ממוזל מאוד עבורנו ומדגיש בצורה חזקה מאוד את מה שכתבנו".
*תסביר.
"אחד הרעיונות הבסיסיים בספר הוא שכבני אדם אנחנו נופלים בעקביות למלכודת שאנחנו מכנים 'אשליית השליטה'. אנחנו מרגישים שאנחנו שולטים בסביבה מסוימת או בתופעה הרבה יותר מכפי שאנחנו שולטים בה באמת. אנחנו במידה רבה בטוחים יתר-על-המידה כשאנחנו מעריכים את מידת אי-הוודאות ברוב תחומי החיים, והשקעות וכלכלה הם דוגמה אחת. כולנו מעריכים יתר על המידה את היכולת שלנו לחזות את העתיד, ומעריכים במידה פחותה מדי את אי-הוודאות ואת ההשפעה של מזל ומקריות. במשבר הפיננסי, בדיעבד כמובן, אנחנו יכולים להסתכל ולהגיד 'הייתה כאן טעות, הדבר הזה השתבש', אבל העובדה היא שלפני שהוא התפוצץ אף אחד לא חזה אותו".
*יש מומחים שטוענים שהם חזו אותו.
"הם אמנם דיברו על זה שנים רבות, אבל הם לא חזו את היקף הקטסטרופה. באופן בסיסי, אנחנו מאמינים שהשווקים שלמים, מושלמים, מתאוששים במהירות, ואם יש בועה וסטייה גדולה מהערכים הבסיסיים - השוק ימצא את הדרך לפתור את זה ולתקן את עצמו. הבעיה היא שהיה לנו ביטחון מופרז באמונה הזו ובמודלי ניהול הסיכונים שלנו, לא הערכנו מספיק את אי-הוודאות לגבי הסיכון של נדל"ן ושל מיתון. היינו צריכים להיות זהירים יותר".
אירוע כמו קריסת ליהמן ברדרס, למשל, לא היה צריך לפי גאבה להתקבל בהלם ותדהמה כפי שהיה בפועל. "התגובה נבעה מביטחון רב מדי שהיה לאנשים. הם היו מגיבים אחרת לו הבינו את ההיקף האמיתי של אי-הוודאות".
ההערכה השגויה של מידת אי-הוודאות מתבטאת בצורה בולטת בהתנהגותם של משקיעים בבורסה. "כשמשקיעים חושבים מה יכול לקרות להשקעה שלהם בעוד חמש שנים, הניחוש הנמוך שלהם הוא הרבה יותר מדי גבוה, והניחוש הגבוה הרבה יותר מדי נמוך. הם לא מבינים את היקף התנועה הפוטנציאלית האפשרית בהשקעה שלהם".
*למה מנהלים לא מעריכים כראוי את אי-הוודאות?
"יש הרבה מאוד הטיה בהתנסות האנושית. לעתים קרובות אנחנו לא מקבלים פידבק ברור לגבי התחזיות שלנו - האם הן צודקות או לא. ברירת המחדל שלנו היא להניח שאנחנו צודקים, אלא אם כן משהו מראה שטעינו באופן ברור לחלוטין. גורם שני הוא כשיש עיכוב בזמן בין התחזית לבין התוצאות. יש לנו זיכרון לא מדויק לגבי מה שחזינו בעבר, ולפעמים נראה לנו שידענו את הדברים לכל אורך הדרך, למרות שלא ידענו. זה נכון שאם משהו משתבש מאוד אנחנו נהיה מודעים לטעות, אבל באותו זמן יש לנו יכולות פנטסטיות להתעלם ממה שקורה או לעשות לו רציונליזציה".
"היכולת לחזות את העתיד בשוק הפיננסי מוגבלת"
כששומעים את התיאוריה של גאבה, קשה שלא להיזכר בכמה כישלונות ניהוליים מפוארים במשק הישראלי, האחרון שבהם הוא זה של אפריקה ישראל. נראה שלב לבייב והמשקיעים באפריקה יכלו להפיק רווח כלשהו מיישום הקריאה של גאבה לצניעות יתר והימנעות מהתחושה של "אני יודע הכול".
*אנשים נופלים ל"אשליית השליטה" בגלל יהירות? בגלל שהם רוצים להרגיש שהם, ולא המזל, אחראים להצלחה של העסק?
"לחלוטין. התכונה הזו גם מחזקת את אשליית השליטה וניתן גם לראות אותה כמקור מאחורי הפסיכולוגיה של אשליית השליטה. היא גורמת לנו להרגיש טוב, נכון, ואנחנו נוטים הרבה לזקוף דברים לזכותנו. במובן הרחב זה אכן קשור למה שאתה קורא יהירות. המחיר של היהירות הזו יכול להיות גבוה מאוד, כי החוכמה היא לא רק לדעת מה אתה יודע אלא גם לדעת מה אתה לא יודע".
*העיקרון הבסיסי של כלכלת השוק הוא "אם אתה מוכשר ותעבוד קשה - תצליח". כשאתה מדגיש את כוחה של המקריות, אתה לא קורא תיגר על מהות הקפיטליזם?
"ההיפך. אני בעד שווקים חופשיים וקפיטליזם, במובן הבא: הפתרון לנטייה שלנו ליפול למלכודת של 'אשליית השליטה' הוא ללמוד לחבק את אי-הוודאות, להבין מה אנו לא יודעים. על-ידי כך שנעשה זאת, יתבהר לנו יותר מה אנחנו יכולים לחזות ומה לא, במה אנחנו יכולים לשלוט ובמה לא. על-ידי הכרה בכך ועל-ידי אי-ניסיון לשלוט במה שלא ניתן לשליטה - נוכל להשיג תוצאות רווחיות יותר. אנחנו קוראים לזה 'פרדוקס השליטה'".
ענף שבו רואה גאבה המחשה לטענותיו הוא ענף תוספי הבריאות: אין הוכחה מדעית לתועלת בוויטמינים ובתוספים למיניהם, אבל אנשים טועים לחשוב שעל-ידי נטילתם הם ישיגו שליטה מוחלטת על "כמה זמן הם יחיו וכמה טוב הם יחיו".
*למעשה, תעשיית תוספי המזון והרבה תעשיות אחרות מרוויחות מההתנהגות האנושית שאתה מתאר.
"בדיוק, מאשליית השליטה. לחלוטין".
*אז אשליית השליטה מטופחת על-ידי עסקים שיש להם אינטרס כלכלי בכך?
"קשה לומר מה בא קודם. ייתכן שעסקים מרגישים באמת שהם מספקים משהו מועיל, ואנשים מרגישים שזה אכן מועיל, בעוד שבמציאת זה לא - וייתכן שהעסקים מנצלים את אשליית השליטה".
*אתה עובד עם הרבה בנקי השקעות ועסקים בתעשיית הפיננסים. מנהלי השקעות לא אמורים לחשוש מהתיאוריה שלך? הרי כל המודל העסקי שלהם מתבסס על למכור לאנשים את האשליה שהם יכולים בביטחון יחסי להגדיל את כספם.
"זו התפתחות מצערת של תעשיית ההשקעות. בתיאוריית 'אשליית השליטה' אנחנו לא אומרים שאין מקום בעולם הזה למומחים פיננסים ומנהלי כספים. לא זו הנקודה. אנחנו אומרים שהתפקיד שלהם והערך המוסף שלהם חייבים להיות שונים ממה שהם היום. למשל, הערך המוסף שלהם יכול לבוא לידי ביטוי על-ידי חזרה לתפקידם המקורי: להבין את צורכי הלקוח, להבין כמה סיכון הלקוח יכול לקחת, לעזור ללקוח להבין מה ההזדמנויות שהוא יכול לקחת ומה הסיכונים בכל אחת מהן. במובן מסוים הם אמורים להפוך למומחים בהערכת אי-ודאות, בהערכת סיכונים, בניסיון להתאים בין צורכי לקוחות לבין ההזדמנויות שקיימות בעולם. הבעיה היא שבמקום זה, ברוב המקרים, הם עושים ספקולציות: איך לנצח את השוק, איך לבחור את המניה המנצחת - דברים שאנחנו יודעים שהם לא יכולים לעשות טוב מאוד. היכולת שלנו לחזות את העתיד בשוק הפיננסי מוגבלת מאוד".
*אפשר לחזות אם ומתי השוק הופך לבועה?
"אם נסתכל על ההיסטוריה, נראה שהבועה האחרונה היא לא הראשונה ושזו תופעה שמתרחשת בעקביות. האם זה יקרה שוב? כמעט בטוח שכן, אבל באיזו צורה בדיוק ומתי אנחנו לא יודעים. כמעט בטוח שתהיה בועה כי זו ההתנהגות האנושית, שלא פועלת לפי המודלים הרציונליים שיצרנו ונתונה לתאוות בצע, תקווה ופחד. לא הצלחנו לפתח מודל שיחזה מתי זה יקרה, מתי יתרחש המעבר מאופוריה לפחד, מכיוון שמעורבת כאן המורכבות של ההתנהגות האנושית".
הפתרון לקושי לנבא את העתיד, אומר גאבה, אינו להתייאש ולברוח מההתעסקות בפיננסים, אלא לשנות את הגדרת המטרה: "במקום להשקיע את המשאבים והמאמצים שלנו בחיזוי, צריך להשקיע אותם בניסיון להיות - להיות חריפים ומהירים, להיות מסוגלים להגיב לתסריטים שונים שייתכן וניתקל בהם בעתיד. אפשר להפוך את אי-הוודאות להזדמנות".
גאבה מוזמן על-ידי בנקי השקעות וחברות ברוקרים להרצות על תפישתו את הפסיכולוגיה האנושית בהשקעות, והמלכודות שניצבות בפני משקיעים בבואם לקבל החלטות. "אשליית השליטה כל-כך חזקה", הוא אומר, "ויש לנו זיכרון קצר - אז הם שומעים את דבריי, מקבלים אותם, אבל מהר מאוד חוזרים לדרכיהם הישנות".
"ממש לא ברור שתוצאות טובות הם לא בגלל מזל"
כשגאבה מתבקש לציין דוגמאות למנהיגים מוצלחים בקבלת החלטות - בעסקים ובפוליטיקה - הוא מתקשה להשיב: "לעתים קרובות מה שאתה רואה זו לא האמת. מישהו עשוי להציג תוצאות טובות מאוד, אבל ממש לא ברור שזה בזכות העובדה שהוא קיבל החלטות טובות ולא בגלל מזל". עם זאת, הוא מפרגן לשלטונות בסינגפור, בה הוא מתגורר, שפיתחו את הכלכלה על-ידי כך ש"במקום לנסות לחזות מה יקרה לעולם ולאן הוא ילך, הם התאמצו להיות זריזים וגמישים, להיות מסוגלים להגיב לתסריטים שונים. סינגפור היא דוגמה טובה לניהול אי-ודאות. אני לא יודע מספיק על ישראל, אבל בבירור היא מדינה שניצבת בפני הרבה אי-ודאות - בפוליטיקה, בכלכלה, ביציבות האזורית. מהמעט שאני יודע, נראה שישראל הצליחה להתנהל די טוב באמצעות יכולת להגיב מהר לתסריטים שונים".
תוכנית התמריצים שגיבש ממשלו של ברק אובמה לטיפול במשבר הכלכלי מהווה גם היא מקרה מבחן מעניין, מאחר שאחת ממטרותיה היא לתת לציבור תחושה שהעסק "נמצא בשליטה". "אובמה נמצא בנקודה לחוצה", אומר גאבה, "האמת היא שאף אחד לא יודע מהי התגובה הנכונה למשבר. עם זאת, על-ידי נקיטת פעולה אובמה מקרין תדמית של יכולת וביטחון שעשויה בסופו של דבר להגשים את עצמה. לא לעשות כלום יכול להשיג את האפקט ההפוך. הצוות של אובמה למעשה מהמר למול אי-ודאות גדולה".
במהלך משבר כלכלי, אומר גאבה, "הסכנה היא שאנשים יסבלו מהיפוכה של אשליית השליטה - פטליזם. להאמין שהכול תלוי במזל ושאין לך שום שליטה על חייך. זה יכול להפוך אותם למדוכאים ואדישים. לכן, בתקופת משבר דווקא חשוב שתהיה לך רמה נמוכה של אשליית שליטה בנוגע להחלטות, וזה יכול להביא להתנהגות יוזמת ופרואקטיבית".
בעסקים, הוא סבור שתעשיית ההון סיכון הפנימה חלק מהרעיונות שלהם הוא מטיף. "קרנות ההון סיכון מגלות התנהגות מעניינת במובן הזה, ומנהלים בענפים אחרים צריכים ללמוד ממנהלי הקרנות. הם מקבלים את העובדה שהם לא יודעים כמה טוב יהיה כל פרויקט שהם משקיעים בו, ולכן מקימים פרוטפוליו של פרויקטים. הם מבינים שהם לא יכולים לחזות הצלחות אינדיבידואליות. זו דוגמה טובה לכך שבמקום לדפוק את הראש בקיר בניסיון לחזות את מה שהם לא באמת יכולים לחזות, הם יצרו אסטרטגיות גידור ראויות. קונפוציוס אמר: 'מה שאתה לא יודע - זהו ידע אמיתי'. זה מסר שקשה להעביר, כי מה שאנחנו בוודאי לא אומרים זה 'תרימו את הידיים באוויר, אל תעשו כלום, פשוט תישענו לאחור ותהיו פטליסטים'. זו לא הנקודה שלנו בכלל. כל מה שאנחנו אומרים הוא שעדיף לך להבין מה אתה יכול לחזות ומה לא, במה אתה יכול לשלוט ובמה לא - וכשאתה לא יכול לשלוט במשהו או לחזות אותו, לנסות לעשות אותו לא נותן לך שום יתרון ויעלה לך ביוקר". *
פרופ' אניל גאבה
התמחות: קבלת החלטות וניהול סיכונים
תפקיד נוכחי: דיקן פקולטה ומנהל המרכז למחקר ולפיתוח קבלת החלטות וניתוח סיכונים בביה"ס לעסקים INSEAD בסינגפור
מצב משפחתי: נשוי 1
אישי: נולד בהודו. קיבל PHD מאונ' דיוק בארה"ב. התגורר שנים רבות בצרפת ושימש כפרופ' ב-INSEAD
תפקידים נוספים: חבר בוועדה המייעצת לביה"ס לעסקים של ה"רויאל בנק אוף סקוטלנד"
עוד משהו: פרסם את הספר "לרקוד עם המזל"