בני זוג עם תינוק בן יומו נפרדו. איך ייראו הסדרי השהות?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

נאמר מיד: איננו מכירים את אליקו או את לירז, ולכן איננו יודעים אם צודקים אתרי הרכילות, שפרסמו אתמול כי שבועיים לאחר לידת בנם המשותף, בני הזוג המפורסמים נפרדו ואף הפרידו את מגוריהם. אנחנו כן יודעים שהם טועים כשהם מפרסמים שאחד מבני הזוג פנה לייעוץ בנושא משמורת התינוק, פשוט משום שהמונח "משמורת" נמחק באופן פורמלי מקובץ התקנות; פסיקת בית המשפט המחוזי אף שבה והבהירה כי אין עוד לעשות שימוש במונח זה.

● סוגיה משפטית והלכתית: האם מותר להשמיד עוברים שהוקפאו? 
● המחקר של האם השכולה שמנסה להתחקות אחר רצון החיילים
● בגלל חשש מממזרות: ההורה היחיד לא יוכר על-ידי המדינה

בימים עברו, היה מקובל ש"משמורת" הילדים נתונה בידי האם. המשמעות היא שביתם העיקרי היה בבית מגורי האם, ואילו לאב נקבעו "הסדרי ראייה", שהם ביקורים של הילדים בביתו, בדרך-כלל ללא לינה, באמצע השבוע.

אך בשנים האחרונות תחום חלוקת הזמן של הילדים בין בתי ההורים עבר שינוי רדיקלי. ראשית, בתי המשפט הבהירו כי אין עוד להשתמש במונח "משמורת" אלא במונח "אחריות הורית משותפת". אין עוד בית עיקרי ובית משני, אלא חשיבות זהה לשני ההורים ולשני הבתים בהם הם גרים. לשני ההורים יש זכויות וחובות שוות כלפי ילדיהם, והמשמעות המעשית היא שלאף הורה אין זכות בלעדית להחליט היכן יתגוררו הילדים, איפה הם ילמדו, אילו טיפולים רפואיים הם יקבלו - או כל החלטה משמעותית אחרת הנוגעת לחיי הילדים - ללא הסכמת ההורה השני או הכרעת בית המשפט.

אומנם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות עדיין כולל סעיף שעושה שימוש במילה "חזקה", המקבילה למילה "משמורת", ובו נקבעת עדיפות לאם עבור ילדים עד גיל שש, אך באופן מעשי, סעיף החוק הפך כמעט לאות מתה. בית המשפט נוהג לעשות בו שימוש רק במקרים קיצוניים, בהם קיים מרחק פיזי משמעותי בין בתי ההורים, באופן שאינו מאפשר להם להפעיל זכויות שוות - למשל, כשאחד מההורים מבקש להגר למדינה אחרת.

ברירת המחדל לגבי הסדרי השהות - חלוקה שוויונית באופן מוחלט

בשנת 2021 שונו תקנות סדרי הדין של בית המשפט לענייני משפחה, והאפשרות להגיש תביעה בנושא משמורת נמחקה. בהיעדר הסכמה בין ההורים לגבי חלוקת הזמנים של הילד בין בתי ההורים, ניתן להגיש תביעה בנושא "הסדרי שהות", המונח שמחליף את המושג בעל הקונוטציה השלילית "הסדרי ראייה". האב אינו אסיר, והילד לא מבקר את אביו או "רואה" אותו, אלא שוהה בביתו.

ברירת המחדל לגבי הסדרי השהות היא חלוקה שוויונית באופן מוחלט בין בתי שני ההורים, והסטייה מהסדר זה נעשית רק במקרים יוצאי דופן, אלא אם ההורים עצמם מסכימים אחרת.

העמידה על חלוקת זמני שהות שווים היא קיצונית, מאחר שקיימים שבעה ימים בשבוע, שאינם מאפשרים חלוקה זוגית. התוצאה היא קביעת "יום חמישי מתחלף" - כלומר, בכל יום חמישי ישהה הילד לסירוגין בבית ההורה שאצלו לא ישהה בסוף השבוע שלאחריו.

לשאלה מאיזה גיל מתחילה חלוקת הסדרי השהות השוויוניים בין בתי ההורים - אין תשובה חד־משמעית, והיא תלויה בעיקר בשאלה אם התינוק יונק, אך בכל מקרה מדובר בגיל צעיר מאוד.

בשנת 2022, זוג הורים נפרד כשלבתם היונקת מלאו חצי שנה. כהסדר זמני, נקבע כי הבת תשהה בבית האב פעמיים בשבוע, בשעות אחר-הצהריים ובכל שבת שנייה, לאורך כל היום. כשמלאו לבת שנה, האם התנגדה להרחבת ההסדרים, כך שיכללו גם לינות בבית האב, בטענה כי הבת עוד יונקת בלילה. בית המשפט המחוזי דחה את התנגדותה, בקובעו כי גם האב יכול להזין את הבת בלילה מבקבוק של חלב שאוב או תחליפי חלב.

מספר פסקי דין נוספים הגיעו לקביעות דומות, עקב התפיסה שחשיבות ההיקשרות של הילד עם האב, שתלויה בהיקף רחב של הסדרי שהות, עולה על חשיבות ההנקה של תינוק מעבר למספר החודשים הראשונים של חייו.