בית הבד בכרמל שמציע כריכים מתפקעים מכל טוב

ויהי יום השישי, חג ואז שבת, ובינות אלה חמדנו לעצמנו בריחה קטנה. רצינו קרוב אבל רחוק, מרחבים פראיים במרחק נגיעה, דבר מה לכרסם ועוד משהו למלא בו השתוקקות חמקמקה. הפכנו כוונה להתנעה, ונסענו למרגלות הר הכרמל. משהו בשילוב בין ההר הירוק ותכול הים מיד משקיט את חדרי הלב. טיילנו בין הכרמים, הבוסתנים והחורש הפראי. ישבנו בניחותה לקפה ולטעימה של שמן אורגני במעדנייה של בית בד בכרם מהר"ל, נשמנו סתיו, והמשכנו למושב הציורי עופר להאנגר כמוס שבו שוכנת ממלכת וינטג'.

● אם כבר יצאתם לטייל בסוכות: ארבע עגלות קפה שוות במיוחד
● פרויקט מיוחד | הצעיר מנתניה שהקים ריזורט מפנק בקפריסין ומגלגל מיליונים
● בקיבוץ קטן בעמק יזרעאל מצאנו את הסנדוויץ' המושלם

10:00 | כל הצידה לפיקניק ביער

בשביל הכניסה לכרם מהר"ל הלכנו לעבר מקורה, חווה ותיקה המשתרעת על פני חלקת ארץ יפהפייה ובה בית בד, בוסתן ובהמשך הדרך גם יקב מפורסם. בית הבד הלבן, בעל החלונות התכולים, שימש במשך שנים לייצור שמן זית אורגני. לפני זמן מה ובצעד מתבקש נצבעו תכול החלונות באדום, ותחת הפרגולה עטורת הגפנים נוספו מרבצי ישיבה ומרגוע, האוצרים את יופיו המרהיב של הנוף הפראי הנשקף מכל עבר.

בתוככי הבית התמקמו להם בית קפה חינני ומעדנייה. השלט בכניסה, המציע טעימות של שמן משובח שמאפים שהוכנו ממנו נמכרים במקום, הזכיר לי חוות מייפל בדרכים צדדיות בוורמונט, שבהן עוצרים וטועמים את הסירופ הזהוב. מוזיקה חרישית ונעימה מילאה את החלל ואנחנו התיישבנו בקומה השנייה של המקום, מבקשות לעצמנו מעט פרטיות לשיחת נפש של שבת בבוקר.

 בית הבד מקורה / צילום: אמיר בוכניק

בדלפק המעדנייה ווצעו כריכים מתפקעים מכל טוב, מגש גבינות מתוצרת מחלבת ברקנית המצוינת, בורקס שמנמן ועוד מיני מגדנות ומאפים שאפשר גם ללקט מהחנות, לשבת באחת הפינות ולאכול. בתום הארוחה מתבקש לערוך במקום סיבוב קניות וכמובן טעימות של שמני הזית המעולים. רק כי לא יכולנו להתאפק רכשנו גם בירה ממבשלה מקומית, ריבה, זיתים ועוד צידה לפיקניק עתידי. לפני שהמשכנו בדרכנו, עשינו סיבוב בבוסתן לזכר סרן תם פרקש, טייס המסוק שנהרג במלחמת לבנון השנייה, ועברנו לטיול קצר בין עצי הזית הקשישים.
בית הבד מקורה

12:00 | "קליק מיידי בין האדם לבגד"

היה קשה להתעלם מהעובדה שעצי הזית הניבו השנה פרי מועט. "השנה יעלה מחיר השמן בשל היבול הדל", הסבירו לנו חקלאים מקומיים. קשרנו שיחה נוגה על עתיד הכדור ובכלל, אבל מיד נזכרנו במטרה שלשמה התכנסנו - באנו להרים. הזכרנו לעצמנו שאושר, חמקמק ככל שיהיה, מושג במגוון דרכים - אחת מהן היא חדוות קניות.

טיפסנו במעלה ההר לממלכת הווינטג' של אפרת ימה שנמצאת בהאנגר שטובל אף הוא בנוף פראי והנסיעה אליו כשלעצמה מרחיבה לבבות. את אפרת, המוכרת לחובבי הז'אנר כ-Ef Florence, פגשתי לפני כמה שנים, עת שידכה לי חולצת משבצות צבעונית והסבירה לי שבגד רוכשים "רק אם יודעים שרצים איתו למרחקים ארוכים", תפיסה מקיימת הגורסת דיוק וכבוד גם כלפי הכדור. "ואיך יודעים?", הקשיתי. "יש את הרגע הזה בין האדם לבגד שנוצר קליק מיידי", היא הסבירה לי בחיוך.

 ''שנייה אחת''. ההאנגר של אפרת / צילום: ג'ייד גמוסר

בהאנגר של אפרת, שנקרא "שנייה אחת", יש מאות פריטי לבוש, הנעלה ואביזרים, מסודרים בקפידה לפי צבעים. שנים של מסעות ברחבי העולם, אג'נדה מנומקת ועין קפדנית הביאו אותה לאצור פריטים שגם מי שלא משתגע על וינטג' ידע להעריך.

בילינו שעות במדידות מול הנוף והמראה, משתאות נוכח אוסף נדיר של משקפיים משנות השבעים והשמונים שנפל לחיקה כאוצר בלום. על הדרך הרחבנו דעת על ההיסטוריה של האופנה ועל ההבדלים בין תפירה עילית לסתם חולצה משוללת נשמה, וגם התפעלנו מהפרויקט המיוחד של אפרת - אסופה צבעונית של תיקי בד עשויים מסדינים מפוספסים שנתפרו ביד אוהבת בידי בעלי מוגבלויות. בקרוב תצא אפרת לאחת ממסעותיה בעולם, בחיפוש אחר השראה חדשה, ורגע לפני נסיעתה היא מציעה את הפריטים במחירי הנחה.

שנייה אחת, בתיאום מראש בלבד

14:00 | רגע של קרירות וצל

רגע לפני שנפרדנו מההר הירוק גנבנו עוד תצפית. אזור הכרמל משובץ פינות חמד ומסלולים יפים בכל עונות השנה. בקרוב יעטו השבילים שמיכה דקה וירקרקה, אבל גם בשוך החום הגדול יפה כאן. עקבנו אקראית אחר שלט שהורה לכיוון מעיין עופר,

 אזור הכרמל משובץ פינות חמד ומסלולים יפים בכל עונות השנה / צילום: חגית אברון

התפתלנו עם הכביש וחדרנו למעבה היער, שם זכינו לקרירות ולצל. מערבה מאיתנו נמלטה חיה קטנה אל מאורתה. את הרכב הנחנו בצידי הדרך והתחלנו לפסוע לאן שלקחו אותנו הרגליים.
מעיין עופר