כך נתמודד עם המאמץ שדורשות המטרות החשובות בחיים

המאמץ שנדרש על מנת להגיע לכושר גופני טוב, המאמץ הכרוך בבניית מערכות יחסים ארוכות טווח - כל המטרות הללו כרוכות בקושי • פרשיות נִצָּבִים־וַיֵּלֶךְ שנקרא השבוע מלמדות אותנו שאסור לנו לברוח מהאתגרים לחיי הנוחות • אנחנו מרגישים חיים תמיד אחרי עבודה קשה, בין אם זה בחדר הכושר או במשרד

מעמד הר סיני, תחריט של יאן לאוקן מ־1723 / צילום: ויקיפדיה
מעמד הר סיני, תחריט של יאן לאוקן מ־1723 / צילום: ויקיפדיה

איתיאל גולדויכט, רב, מרצה ב־aish ומייסד TLI Advance, תכנית ניהול להצלחה עם משמעות

השבת נקרא שתי פרשות: נִצָּבִים (ספר דברים, פרק כ"ט, פסוקים ט'- פרק ל', פסוק כ') וְוַיֵּלֶךְ (ספר דברים, פרק ל"א). הפרשה מספרת על כריתת הברית בין העם לאלוהיו בערבות מואב לקראת הכניסה לארץ. ברית מחודשת, שיש בה כל מה שברית רשמית צריכה להכיל ואף יותר: מבוא היסטורי (פרק כ"ט, פסוקים א'-ח', שקראנו בשבת שעברה), גוף הברית (פסוקים ט'-י"ד), גורל מפרי הברית (פסוקים ט"ו-כ"ח), ברכות וקללות (פרק ל', פסוקים ט"ו-י"ח) ועדים (פסוקים י"ט-כ').

אבל באמצע (פרק ל', פסוקים א'- י"ד) יש הפתעה: רעיון התשובה מבשר שיש אפשרות לתיקון אחרי החורבן שיבוא אם וכאשר הברית תופר.

פרשת וילך (פרק ל"א) מתחילה בפרידת משה, ובה נשמע את הצוואה שלו לעם: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ", וגם את הצוואה שלו ליהושע: "חֲזַק וֶאֱמָץ!". דברי התורה נכתבים בספר, כך שישמר על ידי הכהנים ואחת לשבע שנים במעמד הקהל ישמע אותו כל העם. גם ה' נפרד ממשה: בהתגלות משותפת לו וליהושע באוהל מועד, נמסרת נבואה על המהלך ההיסטורי הצפוי.

מתוך אתר "929 - תנ"ך ביחד: מיזם לקריאה ישראלית משותפת ורבת קולות בתנ"ך"

"כשאנחנו צעירים, אנו מקריבים את הבריאות שלנו למען עושר. כשאנו מזדקנים ומחכימים, אנו מוכנים להקריב את כל העושר שלנו עבור יום של בריאות טובה". המשפט הזה, מהספר "המנהיג הטבעי" של רובין שארמה, סופר קנדי שהתפרסם בזכות ספריו "הנזיר שמכר את הפרארי" ו"מועדון חמש בבוקר", תפס אותי.

קשה להתווכח עם האמת הגלומה במשפטו של שארמה. אנחנו יודעים שלא בריא להמעיט בשינה ולאכול ארוחות חטופות מול מחשב, אלא שלפעמים כשאנחנו בעיצומו של מירוץ הקריירה, אנחנו מתעלמים מהאמת הזו ועלולים לשלם על כך ביוקר. למה אנחנו עושים את זה בעצם? הרי כולנו נצהיר שחשוב לנו יותר מכל להיות בריאים ולחיות חיים טובים.

השגת מטרות דורשת מאמץ רב

הפרשיות שנקראות השבוע, נִצָּבִים־וַיֵּלֶךְ, עוסקות בנקודה הזו. משה מדבר אל העם ביום האחרון לחייו: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע" (ספרים דברים, פרק ל', פסוק ט"ו). וממשיך אחר כך: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (ספר דברים, פרק ל', פסוקים י"ט).

האם קיים אדם שיבחר במוות במקום בחיים, למה צריך להתחנן בפני העם שיבחר בחיים? האם זה לא מובן מאליו שזה מה שאנחנו רוצים? בפועל, יש אכן נטייה אנושית לבחור בהיפך. אנחנו רוצים לחיות חיים טובים ובריאים מכל הבחינות. אנחנו רוצים למצות את הפוטנציאל שלנו. אולם השגת המטרות הללו דורשת מאמץ רב. במקום זאת אנו בוחרים בדרך הקלה, בנתיב הבריחה. לבחור בחיים, אם כך, זה לא מובן מאליו.

בלבול בין נוחות להנאה

האתגר של בחירה בחיים נובע מנקודה עמוקה בנפש האדם. הנטייה הטבעית של כל בעל חיים היא לשרוד ולהמשיך לחיות. הדבר נכון לגבי בני אדם, אולם לנו יש גם נטייה אחרת: נוחות.

לפעמים אנחנו מבלבלים בין נוחות לבין ההנאה מהחיים עצמם. מערכות יחסים טובות, בריאות איתנה, קריירה מוצלחת, החיפוש אחר המשמעות - מטרות אלה כרוכות במאמץ רב.

המאמץ שנדרש על מנת להגיע לכושר גופני טוב, מאמץ החשיבה שמוביל לפתרון בעיה מורכבת, המאמץ בבניית מערכות יחסים ארוכות טווח - השגת כל המטרות הללו כרוכה בקושי וכאב.

אסור לנו להציב לעצמנו כמטרת חיים את הבריחה מן הכאב אל חיי הנוחות.

כל בן אנוש בנוי מגוף ונשמה. הנשמה מחפשת הבנה, משמעות, יצירה והישגים.

הגוף מושך לכיוון של תענוגות החושים. לאכול לא בריא, לעשן, לשתות עוד בירה - אלו בחירות הפוכות מבחירה בחיים. הרבה פעמים, בלי לשים לב, זו בעצם בחירה במוות איטי.

הבחירה הייחודית לבני אדם

את פרשיות נִצָּבִים־וַיֵּלֶךְ קוראים תמיד בשבוע לפני ראש השנה, על סף כניסתה של השנה החדשה. תזמון זה נועד להזכיר לנו לבחור בחיים אם לא עשינו זאת עד כה.

"בחירה חופשית" הוא רעיון עקרוני ביהדות. כאן מדובר בבחירה הייחודית לבני האדם: בחירה מוסרית בחיים. בחירה בחיים דורשת עבודה, גם פיזית וגם מנטלית.

אבל אם נענה בכנות על השאלה מתי אנחנו מרגישים חיים, נודה שזה תמיד קורה אחרי עבודה קשה, בין אם בחדר הכושר או במשרד. יש מאמץ? זהו סימן חיים.