להרבות שמחה בחיים האישיים והמקצועיים: פרשת כי תבוא מנחה כיצד לעשות זאת

איתיאל גולדויכט, רב, מרצה ב־aish ומייסד TLI Advance, תכנית ניהול להצלחה עם משמעות

מחקרים רבים הוכיחו שכסף הוא גורם משמעותי בכל הנוגע לשביעות הרצון שלנו מהחיים, אבל עד גבול מסוים. אחרי יציאה מלחץ כלכלי, שיכול להוות גורם סטרס משמעותי, היחס בין כסף רב יותר לשמחה רבה יותר כמעט ונעלם.

אנחנו הולכים לבית הספר תריסר שנים, ולאחר מכן ממשיכים ללימודים גבוהים, לוקחים קורסים, ומקפידים לרענן כל הזמן את הידע שלנו, וכל זה נועד, בראש ובראשונה, למקסם את יכולת ההשתכרות שלנו. אנחנו לומדים כדי לפתח קריירה ולהרוויח כסף, ומאמינים שככל שנצליח יותר בקריירה שלנו - כך נזכה ביותר שמחה.

הבעיה עם התפיסה הזו היא שהמציאות לא תמיד מסתדרת איתה. כשמסתכלים על מפורסמים שהגיעו לפסגות בתחומם - בין אם מדובר בשחקנים, אתלטים או אנשי עסקים, לא פעם אנו מגלים שלמרות ההישגים המקצועיים והכסף הרב, הם לא באמת יודעים מהי שמחה אמיתית בחייהם, ולמעשה סובלים ממתח קבוע. מהו, אם כך, המפתח לעשייה שלא רק מביאה לנו רווחה כלכלית אלא גם שמחה אמיתית?

הוויה שאנחנו יכולים לבחור בה

בפרשת השבוע שלנו, פרשת כִּי תָבוֹא, מוזכרת השמחה בשני מקומות מעניינים. המקום הראשון הוא בסוף הסבר מצוות הביכורים, במסגרתה עם ישראל מצווים להביא לבית המקדש את ראשית היבול משבעת המינים. בסיום פירוט המצווה מסכם הכתוב: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (ספר דברים, פרק כ"ו, פסוק י"א).

"תשמחו" - האם זהו ציווי או שמא מדובר בהבטחה? כך או כך, מתעוררת כאן תהייה. איך ניתן לצוות על אדם שיהיה שמח - או להבטיח שהיא תהיה? אחרי הכל, מדובר ברגש המסור ללב. חכמת היהדות מעבירה כאן מסר חשוב. הפרשה מתארת איך העם הביא ביכורים לבית המקדש. כל אחד הגיע עם יבולו המוצלח וסיפר את הסיפור של עם ישראל עד אותו רגע: איך ירדו אבותינו למצרים ולאחר מכן יצאו משם, וכיצד זכינו להתיישב בארץ ישראל ולגדל את הפירות הללו. התוצאה של הסיפור הזה: "ושמחת בכל הטוב". שמחה, מסבירה לנו הפרשה, היא לא דבר שקורה לנו. שמחה זו הוויה שאנחנו יכולים לבחור בה, ויש לכך נוסחה ברורה ומוכחת.

לספר בקול רם את ההצלחות

סוד השמחה, לפי פרשת השבוע, הוא לרכז מדי פעם את כל ההצלחות שלנו, לחבר אותן למטרה מרוממת, ולספר בקול רם גם את כל הסיפור שמאחוריהן. כשאנחנו ממסגרים את ההצלחה האישית שלנו בתוך הסיפור המשפחתי וההיסטורי שלנו, וכאשר אנחנו מדבררים את הסיפור הזה בקול - אנחנו חווים שמחה אמיתית.

מחקרו של פרופ' מרטין סליגמן, אבי הפסיכולוגיה החיובית, מצא שכשאדם כותב מכתב תודה למישהו ומקריא אותו בקול - הוא ירגיש רמה גבוהה יותר של שמחה. וזה מה שהיהדות מלמדת אותנו: שמחה דורשת מאיתנו פירוט ורבלי של הטובות להן זכינו.

הסכנה בלהפוך לאנשים מרירים

ומה קורה אם לא נסגל את הרגל ההודיה על מה שיש לנו? בהמשך הפרשה מגיע האזכור השני של שמחה, שם מוזהרים עם ישראל מפני צרות שיבואו עליהם אם לא ינהגו כשורה. מהו מקור הרעות האלה? הפרשה מסבירה: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ… תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" (ספר דברים, פרק כ"ח, פסוקים מ"ה- מ"ז). אם אנחנו לא לומדים במודע לשמוח בחיינו, אנחנו הופכים לאנשים מרירים, המסתכסכים עם המשפחה והחברים, ובורחים להתנהגויות לא בריאות. עצם זה שלא התרגלנו לשמוח, ממיט עלינו קללה. המפתח לחיים טובים הוא שמחה. המפתח לשמחה הוא הודיה בקול ובכוונה.