עלינו לקרוא ליהודי התפוצות לעלות לישראל ולהשקיע פה את הונם. לקחי חזון יחזקאל

מייקל אייזנברג איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון סיכון "אלף"

לכבוד שבת חול־המועד, השבת שחלה במהלך ימי חג הפסח, נקרא בתורה על כלכלה פורחת במגוון ענפים: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר... וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה… בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת. וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה… רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות ל"ד, י"ח-כ"ו).

אלא שההצלחה עלולה למשוך אויבים המקנאים בנו, ולכן אותם פסוקים מבטיחים גם חוסן ביטחוני: "כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה".

פיצול העם לממלכות ישראל ויהודה

ברבות הימים, עם ישראל התפצל לשתי ממלכות - ממלכת ישראל וממלכת יהודה. עשרה שבטים בראשות ירבעם הקימו את ממלכת ישראל, בה התרכזה רוב הפעילות הכלכלית. ממלכת יהודה, שהתבססה סביב בית המקדש וירושלים, מנתה שני שבטים בלבד בהנהגת רחבעם, בנו של שלמה המלך.

ירבעם מלך ישראל חשש שהעלייה לרגל לירושלים תוביל לאיחוד הממלכה מחדש, תחת רחבעם ששלט בממסד המקדשי. כדי שהעם יחדול מהעלייה לרגל לירושלים הקים ירבעם שני מקדשים נגישים בשטח ממלכת ישראל.

כתוצאה מהפיצול נחלש מאוד החוסן הלאומי, ושתי הממלכות סבלו מפלישות אויבים ששדדו את הצלחתן הכלכלית. בסופו של דבר, ממלכת ישראל נכבשה כ־134 שנים לפני חורבן בית המקדש הראשון, ואנשיה הוגלו לבבל. מאוחר יותר גם מלכות יהודה חרבה כמעט לחלוטין, אבל נראה שבאמצע היה סיכוי להציל אותה.

● להיזהר ממנהיגים חלשים וראשי מערכת לא מתחשבים. לקחי פרשת צו
● כיצד הפרת אמון בין אדם לחברו פוגעת בסופו של דבר גם בכלכלה? לקחי פרשת ויקרא
● מדוע אסור שידע יישאר בידי מונופולים?

חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל

הנביא יחזקאל פעל בקרב גולי בבל מממלכת ישראל והפציר בהם לשוב ולחזק את העם היושב בציון שמצבו היה גרוע: "וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם… וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב. וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם… וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת…. עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם. כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלַ‍ִם בְּמוֹעֲדֶיהָ…" (יחזקאל ל"ו, כ"ו-ל"ח).

כנראה שהגולים לא השתכנעו. לכן, בפרק הבא, המוכר כ"חזון העצמות היבשות", אותו נקרא כהפטרה של שבת זו, מנבא יחזקאל שוב באותו עניין: "וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת… וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד… כֹּה אָמַר ה' א-להים לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (יחזקאל ל"ז, א'-ו').

אלא שהעצמות קורמות עור וגידים אך אין בהן רוח. ה' מצווה על יחזקאל לקרוא לרוח
ולהפיח חיים: "הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל ל"ז, י"ב). אבל אם העם לא עלה לארץ בעקבות ההבטחה להצלחה כלכלית, מהי הרוח שאמורה לשכנע אותם בכל זאת לעלות?

על פי המדרש, העצמות היבשות הן שרידים עתיקים של בני שבט אפרים שיצאו ממצרים בכוחות עצמם, לפני שמשה הגיע לשחרר את העם, ונהרגו בקרב מול יושבי הארץ.

הרוח היא רוח ציונית חלוצית, אותה מנסה הנביא לעורר בקרב יהודי הגולה. דווקא התרומה הפוטנציאלית לתקומת ישראל היא שתחזיר את ההמונים לחגוג בירושלים הבנויה.

גלי העלייה שתרמו לכלכלה

בדורנו, החזון על הבקעה מלאת העצמות היבשות התממש במעבר משואה לתקומה. כל גלי העלייה שקדמו להקמת המדינה, ואלו שהגיעו לאחר מכן, חיזקו פעם אחר פעם את החוסן הלאומי ותרמו לכלכלת ישראל.

מדינת ישראל עומדת כיום שוב בפני אתגרים חברתיים וכלכליים משמעותיים. זו השעה לקרוא ליהודי התפוצות לצאת מקברי הגולה, לעלות לארץ ולהשקיע פה את הונם. זה ייתן "בוסט" של אמון באחדות העם ובהצלחת המפעל הציוני.