האם "חוק החמץ" לא יאפשר חיפוש בתיקי המבקרים בבתי החולים?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: אוריאל בוסו
מפלגה: ש"ס
תוכנית: כאן הלילה
ציטוט: "חוק החמץ מדבר רק על מתן סמכות למנהל ביה"ח (בנושא כשרות), אין בדיקת תיקים"
תאריך: 28.3
ציון: נכון

בעקבות הסערה הציבורית סביב אישורו של "חוק החמץ", התראיין ח"כ אוריאל בוסו לכאן ב' וביקש להרגיע את הרוחות: "החוק הזה היום מדבר רק על דבר אחד", הוא אמר, "נתנו סמכות למנהל בית החולים… להחליט איך הוא מנהל את בית החולים שלו מבחינה כשרותית, אף אחד לא כופה עליו". בוסו הדגיש: "לא תהיה בדיקת תיקים, לא יהיה מגנומטרים לחפש חמץ". בדקנו מה באמת מורה החוק.

תיקון מס' 13 לחוק זכויות החולה - הידוע בכינויו "חוק החמץ" - קובע ש"מנהל בית חולים רשאי לקבוע הוראות בדבר איסור או הגבלה של הכנסת חמץ למבנה בית החולים, כולו או חלקו, הנדרשות לשם שמירת כשרות לפסח עבור המטופלים המאושפזים בו". זאת, רק "לאחר שמנהל בית החולים שקל חלופות אחרות ובהתחשב בזכויות המטופלים ובצורכיהם, ובכלל זה צורכיהם הרפואיים". בנוסף, מנהל בית החולים "רשאי להתחשב בין היתר בצורכי המלווים והעובדים". ד"ר שוקי פרידמן, מרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס וסגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי, הסביר לנו שבמילים אחרות, החוק מעניק למנהל בית חולים את האפשרות לקבוע הוראות שונות הנוגעות להכנסת חמץ לבית החולים בתקופת פסח.

החוק גם קובע כיצד מנהלי בתי החולים רשאים להפעיל את הסמכות הזו: "מנהל בית החולים רשאי להסמיך עובד של בית החולים ליידע את הבאים בשערי בית החולים בדבר ההוראות" - ובנוסף, נדרש שיוצבו בבית החולים שלטים המיידעים את באי המקום על ההוראות הללו, כמו גם שההוראות יתפרסמו באתר האינטרנט של בית החולים (ואם אין כזה - אז באתר משרד הבריאות). כלומר, לפי ד"ר פרידמן, על פי חוק זה סמכות ה"אכיפה" של מנהלי בתי החולים מתמצה בהסמכת עובד שרק יידע את הנכנסים בדבר ההוראות - וכל זה בכפוף לפרסום ההוראות באינטרנט ועל גבי שלטים בבית החולים. פרידמן מוסיף שלנוכח פסיקת בג"ץ בעניין, "יש לכך משמעות, שכן בג"ץ למעשה אמר שמניעת הכנסת חמץ פוגעת בזכויות החולים הלא יהודים ואלו שלא מקפידים על הימנעות מחמץ בפסח".

ייתכן שהשיח הציבורי הער בנוגע לחוק זה, הושפע בחלקו מגרסאות מוקדמות של הצעת החוק. כך, לצד נוסחים שהיו דומים במידת מה לנוסח שהתקבל (למשל, בהצעות החוק השונות של חברי הכנסת ישראל אייכלר, ינון אזולאי ועידית סילמן), היו גם הצעות חוק שביקשו לקבוע איסורים יותר נחרצים. כך, למשל, שלושה חברי כנסת ממפלגת "יהדות התורה" (משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס) הציעו לקבוע ש"בתקופת חג הפסח, לא יוכנס ולא יוחזק במוסד רפואי חמץ או כל מזון אחר, אלא לפי הוראות שתקבע מועצת הרבנות הראשית" - ואף שמנהל בית החולים יהיה "רשאי להסמיך עובד למניעת הכנסת או החזקת מזון" כזה. הצעה דומה העלה גם ח"כ אבי מעוז. אלא שבסוף, כאמור, הנוסח שהתקבל היה פחות מחייב.

ובכל זאת, עד כמה המציאות צפויה להשתנות בעקבות החוק? בעיתון "כלכליסט" פנו לבתי החולים כדי לבדוק באיזו מידה תשפיע החקיקה על בתי החולים, ומבידקתם עולה שמרבית בתי החולים לא מתכוונים לשנות את המדיניות שלהם בעקבות החוק. שוחחנו עם פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי ״שערי מדע ומשפט״ ומומחה ליחסי דת ומדינה, שהסביר לנו כי "הפרקטיקה המקובלת מזה עשרות שנים הייתה שכל בית חולים קבע לעצמו את מדיניות הכנסת החמץ - ומידת ההקפדה הייתה נתונה לשיקולו של כל בית חולים בנפרד. ואכן, כל בית חולים נהג באופן שונה: בבית החולים הדסה בירושלים, בשל שיעורם הגדול של החרדים הפוקדים אותו, הקפידו יותר על אי-הכנסת חמץ. לעומת זאת, בבית החולים איכילוב בתל אביב - הקפידו פחות". פרופ' הכהן מציין ש"באותם בתי חולים שהקפידו על כך, ביקשו בנימוס מהמבקרים להשאיר את החמץ בארון מיוחד שהיה ממוקם ליד הכניסה - ובזה בדרך כלל הסתיים העניין. אומנם היו בעבר תקריות שנגרמו בעיקר בגלל שומרים שלא הפגינו רגישות יתרה, אולם מדובר במספר זעום במיוחד של אירועים".

אך בשנת 2017, פרסמה הרבנות הראשית נוהל לפיו על הנהלת בית החולים "להורות לשומרים הבודקים בדיקה ביטחונית שהחל מבוקר ההכשרה עד לסוף ימי החג ועד לסילוק כל כלי הפסח יאסרו הכנסת מצרכי חמץ לבית החולים, ללא יוצא מן הכלל". למרות פרסום ההנחיה הזו, פרופ' הכהן אמר לנו כי "בפועל, הרבנות הראשית מעולם לא שללה כשרות מבית חולים שלא קיים את ההנחיה הזו". ואכן, כבר ב-2019 פרסם אברהם רזניקוב, הרב של בית החולים איכילוב, מאמר ב-ynet בו הצהיר כי "לא נחטט בתיקים של הבאים לבית החולים כדי לאכוף את חוק התורה". לפני מספר ימים, מנהל בית החולים, פרופ' רוני גמזו, אף הבהיר כי "מעולם לא בדקנו חמץ בתיקים וכך גם השנה".

אבל בעקבות פרסום הנוהל ולאחר שגם בשנים הקודמות נרשמו מקרים בהם נטען כי מבקרים בבתי חולים נדרשו לעבור בידוק קפדני בחיפוש אחר חמץ (כולל חיפוש בחפציהם האישיים), הוגשה עתירה לבג"ץ נגד האיסור על הכנסת חמץ (או מזון אחר שאינו ארוז באריזה סגורה בעלת חותמת כשרות לפסח) לבתי החולים. פרופ' הכהן - שייצג בהליך את הרבנות הראשית - מסביר ש"בג"ץ קבע כי איסור כמו זה שנידון בענייננו דורש הסמכה מפורשת בחוק. היות שלפי בג"ץ, אז לא הייתה הסמכה כזאת בחוק - נפסק כי מנהלי בתי החולים לא רשאים לקבוע הוראות בדבר איסור או הגבלה של הכנסת חמץ לבתי החולים".

ומכאן אפשר להבין את הסיבה לחקיקת החוק. לפי פרופ' הכהן, "זה בדיוק העניין שהחוק הנוכחי בא להסדיר: החוק מבקש להעניק למנהלי בתי החולים את ההסמכה החוקית המפורשת הנדרשת לקביעת הוראות האוסרות על הכנסת חמץ. ב-2020 בית המשפט פסק שעד כה לא הייתה הסמכה כזאת, לכן כעת המחוקק החליט לשנות זאת ולקבוע שכן תהיה הסמכה מפורשת לכך בחוק".

לסיכום, בהתאם לדבריו של בוסו, עניינו של החוק הוא אכן במתן הסמכות למנהל בית החולים לקבוע הוראות שונות בנוגע להכנסת חמץ לבית החולים בתקופת פסח, כאשר כלי ה"אכיפה" היחידים המצויים בידיו הם הסמכת עובד שיידע את הבאים בדבר ההוראות והצבת שלטים מתאימים. לכן דבריו של בוסו נכונים.