הרגולטורים הפיננסים משתמשים בשיטות של שוק אפור

רשות ני"ע עורכת שיחות "הסברה" עם מפוקחים על מנת ליצור רגולציות חדשות גם בערוצים לא פורמליים

ענת גואטה, יו''ר רשות ניירות ערך / צילום: כדיה לוי
ענת גואטה, יו''ר רשות ניירות ערך / צילום: כדיה לוי

הכותב הוא מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות

בעיית עודף הרגולציה במדינת ישראל נדונה רבות בשנים האחרונות, ורבות גם נעשה בניסיון למגרה; החלטות ממשלה להפחתת הנטל הרגולטורי, אישור חוק עקרונות האסדרה והקמת רשות אסדרה חדשה שכל תפקידה לטייב את הליכי הרגולציה ותוצריה.

אך מסתבר שלמרות כל המאמצים האלה לצמצום הנטל הרגולטורי, ברשות ניירות ערך כנראה לא הפנימו את המסר ופועלים בדרכים יצירתיות על מנת לעקוף את כוונות הממשלה בנושא. תחילה, הובילה הרשות מאבק, שהצליח חלקית, לפטור עצמה מחוק עקרונות האסדרה החדש. בהמשך, ניסתה הרשות לייצר חקיקה קיצונית שתפטור אותה מהצורך לקבל את אישורה של ועדת הכספים של הכנסת לתקנות ותוצרי רגולציה שהיא רוצה להעביר בעתיד, בנוסף לכל השיטות האלה, התוודענו לאחרונה לשיטה חדשה, אולי היצירתית מכולן.

מסרים ברורים

שיטה זו כוללת שיחות בלתי אמצעיות של הרגולטור עם הגוף המפוקח, לכאורה לשם 'הבנת השוק' ו'מישוש הדופק', כאשר במהלך השיחה נשאלות על ידי הרגולטור שאלות הנחזות להיות תמימות, הנוגעות לגוף המפוקח, ומועברים מסרים ברורים שהרגולטור מעוניין בקידומם.

כך, מנהל השקעות בגוף מוסדי גדול מקבל מסר מרגולטור מפקח, המזכיר לו שיש טיוטת רגולציה חדשה שטרם אושרה, אך 'מומלץ' שיאמצה מיידית. או יו"ר של חברה ציבורית המקבל שיחה מרגולטור, במהלכה הוא נשאל למה אין לו מספר גדול יותר של נשים בדירקטוריון (על אף שמלכתחילה ענה על דרישות הדין). למותר לציין שבשני המקרים הגופים המפוקחים 'מתיישרים לימין' ומצייתים למסר שהעביר הרגולטור.

לא לגיטימי

שיחות מהסוג הזה, ללא תיעוד רשמי, עם פער כוחות משמעותי בין המפקח למפוקח - זו אינה דרך לגיטימית להנחיל רגולציה לגופים מפוקחים. הרגולטורים המפקחים, ורשות ניירות ערך בכללם, הם גופים שכוח רב נתון בידיהם, ואף גוף מפוקח לא יעז 'להסתבך' אתם. שהרי איש לא יודע אם יבולע לך, היה ולא תציית למסר שעובר מהרגולטור במסגרת שיחת חולין. מי יודע אם ביום סגריר, שבו תזדקק לאישור הרגולטור למהלך כלשהו, לא 'יזכרו' לך את זה.

השתת רגולציה על גוף מפוקח, כמו גם אכיפה שלה בפועל, צריכה להיעשות בדרכים פורמליות, פומביות, שקופות ומאושרות. כאלו שעברו RIA (מבחני עלות־תועלת), נצרבו במבחן תגובות הציבור, אושרו בהליכים פרלמנטריים סדורים ואומצו כדין. לא בדרכים אחרות, שמזכירות סרטי קולנוע מז'אנרים מסוימים, שבהם הגיבור מאיים על הקורבן ואומר לו: "חבל, דווקא יש לך פנים יפות".