חלוקת הנחלות בין שבטי ישראל: להעניק לזכאים נכס בר השגה באופן שוויוני ומכונן שייכות

הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף     

"הִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ..."

מַסְעֵי, הפרשה החותמת את ספר במדבר, סוקרת את המסע המפותל של ישראל ממצרים עד גבול הארץ, אבל לא נעצרת שם. הפסוקים ממשיכים אל עבר העתיד: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם… וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ..." (במדבר ל"ג, נ'־נ"ד).

מעגלי ההשתייכות

המשפט "לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ" מכוון לחלוקה שוויונית. על פי רש"י, כל אחד מהשבטים קיבל שטח ביחס למספר אנשיו. לפי הרמב"ן, כל שבט קיבל שטח בגודל זהה, שבשלב השני התחלק שווה בשווה בין בני השבט. התלמוד הבבלי (מסכת בבא בתרא) הסביר שלא מדובר בשטחים בגודל שווה, אלא בחלוקה לפי תחשיב שווי התפוקה החקלאית של כל אזור. יש מי שהוסיף שם גם פונקציה של המרחק מהמרכז - ירושלים.

היות ואין בעולם שתי קרקעות שהן זהות, מדובר בעצם בשוויון הזדמנויות. בהתאם לכך, החלוקה נעשית בגורל. בסופו של דבר הכריז התלמוד הבבלי "אמר אביי שמע מינה לא הוה חד דלא שקיל". כלומר, כל אחד קיבל נחלה - קיבל את ההזדמנות שלו.

חשוב לשמור על שוויון הזדמנויות. אלא שאם רוצים לבסס קהילה שתפגין חוסן מול אויבים יש להתייחס גם למעגלי ההשתייכות - משפחה ושבט. בתלמוד הבבלי מצאנו שלוש הגדרות הנוגעות לאלו הזכאים לנחלה: יוצאי מצרים, שהפכו לראשי המשפחות; באי הארץ - שיכבשו אותה בפועל; או שני הקריטריונים יחד, בדומה למודל המורכב שעולה מהפסוקים בפרשה שלנו. החזקת נכס איננה רק הזדמנות לצריכה ותשואה. נכס מכונן שייכות ושותפות גורל.

מחיר למשתכן?

פרויקט "מחיר למשתכן" הוא דוגמה לאופן בו העניקו לזכאים נכס בר השגה בהגרלות והנחות מסוגים שונים, לאו דווקא בצורת שוויון הזדמנויות או שיטתיות מערכתית. פרמטר השייכות אומנם נכלל בתוכנית, וניתנת עדיפות לבני המקום, אבל זה רק אם במקרה פרויקט "מחיר למשתכן" מוקם באזור בו גרתם בשנים האחרונות. בנוסף, מי שהתגורר במקומות מבוקשים וזוכה לעדיפות של בן המקום, מקבל הטבה משמעותית יותר ממי שהתגורר באזורים מבוקשים פחות, ולכן היתרון שלו כבן המקום שווה פחות. השיטה הזו מנציחה פערים, גם בין זכאים.

את מצוקת הדיור יש לפתור על ידי קביעת חוקים ברורים. מומלץ לקבוע מראש מינימום היתרי בנייה שינתנו כל שנה ושיכסו את כל האזורים. יש לחייב את כל הרשויות לעמוד במכסה הנדרשת למתן היתרים בפרקי זמן קצובים, ויש לשקול תמריצים להיצע יתר ולעמידה בפרקי זמן קצרים מהנדרש. כך השוק יירגע, ועליות המחירים שנובעות מביקושים של "רצים לדירה" הצופים מחסור וגורמים לסחרור, יתמתנו.

החומש מסתיים בשיא הכמיהה לארץ, שיא הרצון להתיישב בה ושיא השאיפה להקים מולדת חדשה ישנה לדורות. אך לצד כל אלו, מוצף גם חשש מאירוע שיכול להתרחש בעתיד, כפי שעולה מדבריהם של בני מנשה: "וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל ... וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע" (במדבר ל"ו, ד). בני מנשה מודאגים שבעוד חמישים שנה הנכדים או הנינים שלהם יאלצו להיפרד מנחלת השבט. בתרחיש הזה מתלכדים לקחי הספר כולו: הרצון להיות חלק בהווה, החיבור לטווח ארוך, הנכונות להקריב ולקחת אחריות - כל היסודות להתמודדות איתנה עם עתיד לוטה בערפל.