"רוצים להעביר את חישוב השעות מיומי לחודשי": ראיון עם האישה שאמורה להציל את שוק העבודה

הכתבה הוקלטה באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

"רוב האתגרים בשוק העבודה היו כאן עוד לפני, אבל במהלך הקורונה הם נהיו על ספידים", אומרת תאיר איפרגן, שמונתה בשבוע שעבר לממונה על זרוע העבודה של משרד הכלכלה במסגרת ועדת איתור לאחר שגברה על 58 מועמדות ומועמדים בדרך. "קורה משהו שהוא בגדר חידה עולמית. עובדים עושים חישוב מחדש של מסלול הקריירה שלהם, השיקולים שלהם השתנו, וזה הפך את השוק לגמרי. לפני הקורונה להתפטר ולמצוא מקום עבודה חדש היה מהלך מפחיד. אבל אז כולם יצאו לחל"ת ואף אחד כבר לא ממהר לחזור לעבודה. אנשים גילו שהשמים לא נפלו, שיש זום, שהם יכולים להיות פרילנסרים, לעבוד באחוז משרה כלשהו וגם בוולט, וכל אחד הוא הבוס של הלו"ז של עצמו. ובכלל, הדור החדש לא שם את העבודה במקום הראשון. אנשים שואלים את עצמם: האם אני רוצה לעבוד?

"אנחנו יודעים היום שיש 144 אלף משרות פנויות ו-148 דורשי עבודה - אבל ההיצע והביקוש לא נפגשים. יש שם משהו שכנראה יושב על החישוב של מסלול הקריירה מחדש, אנחנו גם שומעים את זה ממעסיקים. זה נמצא שם כל הזמן".

איפרגן מונתה בשבוע שעבר לתפקיד באופן רשמי, אך היא מכהנת בו כממלאת מקום מאז מאי האחרון - תקופה שבה שוק העבודה מנסה להתאושש מהמשבר הקשה ביותר שידע זה יותר מעשור, ורגע לפני שרשת הביטחון שהמדינה נתנה למאות אלפי המובטלים שנפלטו ממקומות העבודה שלהם - מודל תשלומי החל"ת - הסתיימה. "הקורונה האיצה והעצימה אתגרים שהמשק ניצב בפניהם הרבה מאוד שנים - השינוי הדמוגרפי, הצורך לשלב אוכלוסיות מגוונות באמצעות השכלה, חקיקה, מודל הכשרות מקצועיות".

ההכשרות שאיפרגן מדברת עליהן הן אחת הסיבות שהעלו את זרוע העבודה לכותרות בשנתיים האחרונות. התוכנית שהגה אגף ההכשרות המקצועיות (חלק מהזרוע שהיא עומדת בראשה היום), שאמורה הייתה לדאוג להכין עובדים נזקקים ולהכניסם לתעשייה ולחברות במשק - כשלה ולא הצליחה לענות על הצרכים: דווקא בזמן שמפעלים, מוסכים וגופים נוספים דיווחו על מחסור בכוח אדם מיומן, ממשלת ישראל הצליחה להכשיר בקושי שליש ממספר העובדים שהכשירה בשנה שקדמה לקורונה, כשהתעסוקה במשק הייתה מלאה. הכשל נמשך גם אל תוך 2021, שבמהלכה הוכשרו פחות מ־30 אלף עובדים, אף שהצורך הוא ביותר מ־100 אלף.

"תקופת הקורונה הייתה פספוס", מודה איפרגן. "אבל אסור לשכוח שהיינו שנה בלי תקציב, והתמודדנו עם מלחמות שהן מחוץ לדרג המקצועי, כשהדרג הפוליטי התווכח על איפה יושבות ההכשרות (הן עברו ממשרד התמ"ת למשרד הכלכלה למשרד העבודה והרווחה וחזרה למשרד הכלכלה - אל"ו). מספר השחקנים בממשלה שמעורבים בתעסוקה לא סביר. במקרה הטוב אנחנו לא מדברים זה עם זה, אבל במקרה הרע כל אחד עושה משהו שונה וסותר. כדי לקדם מדיניות אפקטיבית אני חייבת שהמהלכים הללו יהיו מוסדרים וייעשו במקום אחד".

אחת הביקורות על זרוע העבודה הייתה שאתם עושים הכשרות בלי להתייעץ עם המשק ומוציאים לשוק עובדים לא רלוונטיים שלא נקלטים בתעשייה.
"עולם ההכשרות המקצועיות צריך רפורמה משמעותית. אנחנו צריכים להיות פחות בירוקרטים, יותר מהירים ומונגשים והרבה יותר מותאמים למגזר העסקי. האם יש מטה קסם? לא. יש פה עבודה של הפשלת שרוולים וצריך לשנות את כל שיטת העבודה מהשורש, ואת זה אנחנו עושים".

להתמודד עם מוניטין ירוד

ובאמת, הציפיות שאיפרגן תעשה את השינוי המיוחל ותייצב את שוק העבודה מרקיעות שחקים. היא נחשבת לכוכבת עולה בשירות הציבורי, לאחר 15 שנים שבהן כיהנה בתפקידים שונים כמו מנהלת המכון להכשרה טכנולוגית (מה"ט) ויועצת מנכ"לית משרד הכלכלה, שהקנו לה היכרות עמוקה עם הצרכים של המשק.

מנהליה לשעבר מתארים אותה כ"שגר ושכח", כזאת שמספיק לומר לה מה מטרת הפרויקט והיא כבר תוציא אותו לפועל, וכן כמי שרואה את שני הצדדים של המטבע. "היא יודעת לבצע רפורמות בראייה של האזרח ולא רק של צורכי המדינה", אומר אחד הבכירים שעבד לצדה. "היא מסתכלת על תהליכים בצורה שבה יהיו לטובת המדינה, אבל גם יועילו לאזרחים".

אחד הפרויקטים הגדולים שאיפרגן יזמה בתפקידה הקודם היה הרפורמה במכללות מה"ט והתאמת ההכשרות בתחום לצורכי המשק - רפורמה שנחשבת למהפך משמעותי בתחום שהיה תקוע עד אז. היא אושרה בינואר 2018 ותוקצבה בכחצי מיליארד שקל. במסגרתה בוצע ריבוד ועדכון של תוכניות הלימודים בחצי מהמגמות במערכת ההכשרה הטכנולוגית, ולצורך כך הוקמו לראשונה ועדות מומחים נושאיות בשיתוף נציגי מעסיקים מבכירי המשק. נוסף על כך, בתקופת כהונתה קודמו שיתופי פעולה של מה"ט עם יותר מ-250 מעסיקים.

 לשכת תעסוקה ת''א / צילום: שירות תעסוקה

לדברי בכיר בשירות הציבורי, "איפרגן יודעת להילחם לטובת המטרה שהיא שואפת אליה, ותמיד עומד לנגד עיניה הצורך לכוון את המשק לפריון גבוה, שזה חשוב מאוד בשוק העבודה המאותגר כיום".

גם במגזר העסקי מגלים אופטימיות מאז שאיפרגן מונתה לתפקיד. גורמים בתעשייה אומרים כי למרות הזמן הקצר שבו היא משמשת כממונה על זרוע העבודה, העובדה שיש שיח פורה עם הגורמים הרלוונטיים מחוץ לשירות הציבורי ובעיקר התחושה שיש הבנה של הצרכים של המשק יוצרות תקווה לגבי היכולת שלה לסייע לשוק לצאת מהבוץ של הקורונה.

אבל ההכשרות והאבטלה בשוק העבודה הם לא האתגרים היחידים שמוטלים על כתפיה של איפרגן. היא גם צריכה להתמודד עם כמה סערות שחווה הגוף שבראשו היא עומדת ועם המוניטין הירוד שנוצר לו בעקבותיהן. בשנים האחרונות נחבטה זרוע העבודה לא פעם - החל בפרשת שחיתות לכאורה, שבה נטען כי בכירים במשרד העבודה קיבלו שוחד וטובות הנאה ממכללות וגופי הכשרה בתמורה להטיית מכרזים - פרשה שהתפוצצה בינואר 2020 והשבוע הועברה לפרקליטות - וכלה בהתפטרות קודמה בתפקיד מוטי אלישע באפריל האחרון, בין היתר על רקע ריבוי השחקנים בזירת העבודה והמלחמות בין השרים ישראל כ"ץ ואיציק שמולי.

איך גורמים למוסד הזה להרים את הראש שוב?
"זה נכון שהגוף הזה נתקל בקשיים, אבל הוא לא הפך לא רלוונטי בשום שלב. המשבר הוא עמוק וקשור לכמות השחקנים שדיברתי עליה. כשלוקחים את האגף להכשרות מקצועיות ומייצרים פלטפורמה מקבילה אז מחלישים אותו. האחריות שלי היא להפוך לאלטרנטיבה האמיתית למשק, לא ממקום של כוח או אגו, אלא ממקום של מתן מענה למשק".

למה את מאמינה שהמצב ישתנה?
"היום יש שרת כלכלה ותעשייה (אורנה ברביבאי - אל"ו) שמבינה את הדבר. היא הייתה ראש אכ"א והיא מבינה מה זה פיתוח הון אנושי, איך הכוחות צריכים להיות משולבים למען אותה המטרה. היא באה לעבוד. היא מאוד מעורבת, והקשב הניהולי שלה לנושאים שאנחנו מביאים גבוה מאוד. איך שלא הופכים את זה, יש פה זרוע של 800 עובדים, 11 אגפים, תקציב גדול והיקפי פעילות גבוהים, שמחייבים את המקום שלה כמי שמובילה את שוק העבודה.

 אורנה ברביבאי / צילום: יוסי זמיר

"ובאחריותי כממונה על זרוע העבודה לרתום את כל השחקנים למטרה. אני צריכה לגרום לכולם לראות בנו הגוף המוביל של שוק העבודה, ואני מאמינה שזה יקרה".

העובדה שיש תקציב תעשה את ההבדל?
"תקציב 2022-2021 אמור לתת מענה. האם זה מספיק? לא. צריך יותר. מנהל ההכשרות המקצועיות עושה עבודה שאת האדוות שלה יראו רק בהמשך. אחרי שיהיו תוצאות נוכל לדרוש פי שלושה. שם נהיה בקרוב. הסיפור של התקציב משמעותי מאוד לגורמי המקצוע כדי לממש את האחריות שלנו. העובדה שיש תקציב ממש לא מובנת מאליה, זה לא היה ברור בשנים האחרונות. עכשיו אני לא צריכה עבור כל פעולה פשוטה ללכת לוועדת חריגים ולשכנע את האוצר. התקציב נותן לי אפשרות תפעול וגם ודאות, יכולת לנשום אוויר ולהסתכל קדימה. זה נורא משמעותי למנהל יחידה, אי אפשר להסביר במילים כמה זה היה קריטי".

בשבוע שעבר נעשה כאן מהלך מכריע עבור שוק העבודה: עסקת החבילה שנחתמה בין המדינה, ההסתדרות וארגוני המעסיקים רגע לפני אישור התקציב - עוגנה בתזכיר חוק. בין היתר הוסכם בה על העלאת שכר המינימום ל-6,000 שקל בחודש, הוספת יום חופשה לעובדים בוותק נמוך ומעבר ליום עבודה קבוע מהבית לעובדי המגזר הציבורי. "עסקת החבילה נותנת למשק ודאות ויציבות", אומרת איפרגן, שאחראית במידה מסוימת לחלק מהשינויים הללו. "בכל הקשור לגמישות תעסוקתית המחט זזה, וזה טוב. אבל צריך לתקן את החוק בהתאם. למשל, היינו רוצים שהחישוב של שעות העבודה לא יהיה על בסיס יומי, אלא חודשי או אולי אפילו רבעוני, שגם המעסיק וגם העובד יוכלו לשחק עם השעות. בעיה נוספת בשוק העבודה היא שאנחנו עובדים הרבה שעות ביחס לעולם, וזה פוגע ביעילות שלנו. יש מקום לתת על זה את הדעת.

"בסוף לחקיקת שעות העבודה יש שלושה צירים - הממשלה, המעסיקים והעובדים-ההסתדרות - וכשאתה עוסק בנושאים בסדר גודל כזה אתה צריך לוודא ששלושת השחקנים מגיעים לתוצאה המוסכמת הטובה ביותר למשק. אני לא מאמינה בחקיקה שהממשלה מנחיתה על המשק. הנייר אולי סופג הכול, אבל צריך לוודא שהמשק ערוך לזה, שיש ערך, שלא פוגעים בפריון, בעובדים או במעסיקים".
"

לא הבנתי שרמלה זה פריפריה"

איפרגן (42) - נשואה ואם לשלוש בנות - נולדה וגדלה ברמלה, הבכורה מבין שלוש אחיות. לאביה הייתה מאפייה ואמה שימשה כראש לשכת פקיד השומה של העיר. כילדה לא היו לה חלומות גדולים. "לא חשבתי מה אהיה כשאגדל. ניגנתי בגיטרה, הייתי ילדת במה, הייתי בצופים, ילדה של ערכים ונתינה, אבל התרכזתי בהווה".

בצבא היא יצאה לקצונה והייתה מ"פ טירונים. אחרי ארבע שנות שירות וטיול ארוך התחילה לימודי מדע המדינה באוניברסיטת תל אביב - ואז הגיעה הזדמנות. "אחרי כמה חודשים ללימודים קיבלתי הביתה הזמנה לקחת חלק בתוכנית חדשה שנקראת 'עתידים', שמייעדת חבר'ה מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית לתפקידים במגזר הציבורי. ראיתי שזה באוניברסיטה העברית ואני בכלל התחלתי ללמוד בתל אביב, אז קימטתי וזרקתי למשולש בכיור. אמא שלי ראתה את הפתק, הוציאה וחשבה שזה נורא מעניין. אמרתי לה: אני לא עוברת עכשיו לירושלים, ואני בכלל לא מהפריפריה, זו נראית לי טעות. אז בכלל לא הבנתי שרמלה זו פריפריה חברתית. גרתי בשכונה טובה עם חבר'ה טובים, לא בבית שהנכיח סיפור פריפריאלי. היא שכנעה אותי ללכת למפגש החשיפה הראשון, וזה עניין אותי".

ב-2003 עברה איפרגן לירושלים, הצטרפה למחזור הראשון של התוכנית - שלימים הפכה ל"צוערים לשירות המדינה" - ומשם הדרך שלה לתפקידי מפתח בשירות הציבורי הייתה קצרה. בתום הלימודים התמחתה במשרד הביטחון ובמשרד היועץ הכלכלי של ראש הממשלה דאז אריק שרון, ובשנת 2007 מונתה לתפקידה הראשון בשירות הציבורי - מנהלת פרויקטים במטה לפיתוח הנגב והגליל, שרק הוקם. שנתיים לאחר מכן היא כבר כיהנה כיועצת למנכ"לית משרד התמ"ס (היום כבר משרד הכלכלה והתעשייה). "הייתי אישה יחידה בסביבה גברית של יועצי מנכ"ל, וגם היחידה מפריפריה חברתית. הרגשתי שהשיח שלי שונה, שפתאום כל התפיסה של רמלה כפריפריה - דבר שאני לא ראיתי בילדות - צף למעלה".

איפרגן גם הספיקה להתמנות ב־2016 למנהלת המכון הממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ובמדע (מה"ט) ולכהן בתפקיד עד שבתחילת השנה שעברה קיבלה טלפון משר העבודה והרווחה דאז, איציק שמולי, שהציע לה להיות ממלאת מקום מנהלת זרוע העבודה. "כשהוא התקשר אליי הרגשתי מיד את כובד המשקל, זה תפקיד גדול, מאתגר ומורכב בתקופה שאין לה תקדים. אבל אלה בדיוק המקומות שאני רוצה להיות בהם".

נטען כלפייך שאת צעירה מדי וחסרת ניסיון בתחום.
"אני בספק כמה גברים עם ניסיון זהה לשלי נתקלים בביקורת כזו. אני מגיעה לתפקיד עם 15 שנות ניסיון במגזר הציבורי בכלל ובהיבטי שוק העבודה וזרוע העבודה בפרט. ובכל מקרה, אני שופטת את עצמי על סמך ביצועים, על סמך היכולת לממש הובלת שינוי. נדבר בסוף הקדנציה".

מה האש הראשונה שהיית צריכה לכבות בתפקיד?
"מה שמאפיין את שוק העבודה זה שאין לי משהו אחד על השולחן. יש כמה דברים במקביל, תמיד, והכול מאתגר. בכלל קשוח במגזר הציבורי. יש ימים שאני חוזרת הביתה ואומרת לעצמי 'כל היום רק הייתי עסוקה בטכניקה של האישורים ושל ועדות החריגים ובהתנהלות בירוקרטית. אבל אני מוצאת דרכים לאזן את זה. אני מנהלת פחות טובה כשאני לא באיזון".

המספרים הגדולים מתאזנים

לפני כמה חודשים הגיעה סערה גדולה לפתחה של איפרגן, כששר האוצר אביגדור ליברמן הודיע על שינוי מיידי של הקריטריונים לסבסוד מעונות היום. עיקר השינוי הוא החלת מבחן חדש של מיצוי כושר השתכרות, שלפיו שני בני הזוג צריכים לעבוד לפחות 24 שעות שבועיות כדי להיות זכאים להטבה. המהלך עורר את זעמה של הקהילה חרדית, שכן הקריטריון החדש שולל את הסבסוד מכ־21 אלף ילדים של תלמידי ישיבות, שלא עומדים בו (בינתיים בג"ץ החליט שהשינוי ייכנס לתוקף רק בשנת הלימודים הבאה).

 שר האוצר אביגדור ליברמן / צילום: רפי קוץ

האגף למעונות יום בזרוע העבודה אחראי ליישום המבחנים והעברת הסבסוד להורים הזכאים - אבל איפרגן לא מתרגשת מהסערה ולא חוששת להתייצב לצדו של ליברמן. "אם זרוע העבודה משקיעה 100 מיליון שקל בכל שנה כדי לעודד חרדים להשתלב בתעסוקה, אבל כמעט 460 מיליון שקל יוצאים כדי להשאיר גברים חרדים מחוץ למעגל העבודה, אז אנחנו מפספסים משהו. אם מדינת ישראל רוצה לומר 'אני תומכת בלימודי כולל', היא לא צריכה לעשות זאת באמצעות סבסוד מעונות יום להורה שלא עובד. זה לא הכלי. יש קצבאות, תמיכות בכוללים, תמיכות של משרד הרבנות, ווטאבר. כל המשמעות של הסבסוד היא שזה כלי תומך תעסוקה, אז איך יוצא שאם לא תעבוד הכי ישתלם לך?".
יש חרדיות שיגידו שכדי שהבעלים שלהן יוכלו ללמוד הן יפסיקו לעבוד ויהיו עם הילדים, ואז את למעשה גוזרת עליהן חיים של עוני עמוק יותר.

 ישיבת מאיר בירושלים. כ-21 אלף ילדים של אברכים לא יהיו זכאים לסבסוד מעונות / צילום: Reuters, Ronen Zvulun

"ב־2013, כשבוצע השינוי הזה בפעם הקודמת (בוטל הסבסוד לאברכים לפרק זמן מסוים - אל"ו), לא הייתה צניחה בתעסוקת נשים חרדיות, ובתעסוקת הגברים החרדים נרשמה עלייה. דבר נוסף הוא שכשהנשים האלה נכנסות לשוק העבודה ומרוויחות טוב ומרגישות את ההשפעה על מעגלי החיים שלהן, הן לא מוותרות על זה בקלות".

שילוב חרדים הוא אתגר ששוק העבודה מתמודד איתו מאז ומתמיד. אבל לא רק זה. באוגוסט 2021 אישרה הממשלה את יישום המלצות דוח ועדת 2030, שהובילה זרוע העבודה וקבע יעדי תעסוקה שאפתניים לאוכלוסיות מגוונות, בהם 70% לגברים חרדים, 81% לנשים חרדיות ו־52% לנשים ערביות וכן יעדים לבני 45 ומעלה ולאנשים עם מוגבלויות. "אלא שהקורונה שינתה את התמהיל", אומרת איפרגן, "וגילינו שגברים ערבים בני 25-18 - 33% מהם לא עובדים. זה הצריך מאיתנו לעדכן ולהגדיר מחדש את היעדים שלנו ולראות איך אנחנו מסיטים את המיקוד לשם. המדינה משקיעה בזה מאוד, בהרבה ערוצים".

מה היעד שאת מקווה להשיג בגיוון התעסוקתי?
"שבכל מקום - בכל עמדת מפתח, בכל חברה ובכל מוסד לימודים - הייצוג של כל קבוצה יתאם את הייצוג שלה באוכלוסייה, ובטח שלא יהיו הבדלים בשכר".

לסיכום, איפרגן מגלה לא מעט אופטימיות - וגם המספרים לא מאכזבים: לפי נתוני הלמ"ס, שיעור האבטלה ירד בחודש האחרון ל־3.5%, לעומת 3.1% ערב המשבר, ושיעור המועסקים עומד על 61%. "כשמסתכלים על נתוני מאקרו נכון להיום רואים התאוששות בשוק העבודה. המספרים הגדולים מאוד של האבטלה ושל שיעורי ההשתתפות שראינו בשיא הקורונה מתאזנים. ועדיין יש 144 אלף משרות פנויות, שזה שיא של כל הזמנים. האיזון השתנה ודורשי עבודה לא ממהרים לאייש את המשרות הקיימות בכל מחיר".

איך את מרגישה אחרי שמונה חודשים בתפקיד?
"אני מגלה שזה אירוע שלא הבנתי את העוצמה שלו".

תאיר איפרגן (42)

אישי: נשואה + 3, גרה במזכרת בתיה
מקצועי: הממונה על זרוע העבודה, בעלת תואר שני במדיניות ציבורית מאוניברסיטת תל אביב
עוד משהו: בכל שבוע יש מפגש פרלמנט עם חברות מהשירות הציבורי ודייט עם בעלה שלא מתבטל אף פעם