בתחום הפנסיה ליברמן הוא ממשיך דרכו של נתניהו

בחוק ההסדרים האחרון עברו שתי רפורמות משמעותיות בתחום הפנסיה, אשר מהוות המשך ישיר לרפורמות שעברו בתחילת שנות האלפיים, תקופה בה בנימין נתניהו כיהן כשר האוצר.

בתחילת שנות האלפיים עברו בישראל רפורמות משמעותיות בתחום הפנסיה אשר כללו הלאמה מההסתדרות של קרנות הפנסיה הוותיקות הגירעוניות, מכירת קרנות הפנסיה החדשות המאוזנות לחברות ביטוח פרטיות, העלאת גיל הפרישה לנשים וגברים וקיצוץ משמעותי באגרות החוב המיועדות, שמותר לקרנות הפנסיה לרכוש מהמדינה.

רפורמות אלו הובילו מצד אחד להבראתן של קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות (תוך קיצוץ בזכויות עמיתיהן והגדלת שיעורי ההפרשה שלהם) ומהצד השני להגדלה ניכרת בסיכון המוטל על עמיתיהן של קרנות הפנסיה החדשות. במשך קרוב לעשרים השנים שחלפו מאז ניסו ממשלות ישראל להמשיך ולקדם את הרפורמות הפנסיוניות של תחילת שנות האלפיים - עד לשבוע שעבר ללא הצלחה.

בחוק ההסדרים האחרון הצליחו ממשלת ישראל ומשרד האוצר להמשיך את הרפורמות בשני מובנים: העלאת גיל הפרישה וקיצוץ באגרות החוב המיועדות. המובן הראשון - העלאת גיל הפרישה לנשים - הוא זה שזכה למירב תשומת הלב הציבורית. לפני כעשרים שנים הצליחה הממשלה להעלות את גיל הפרישה לנשים מגיל 60 לגיל 62. בהתאם למנגנון שנקבע אז, גיל הפרישה לנשים היה אמור להמשיך לעלות במשך השנים לגיל 64 ואף מעבר לכך.

בניגוד לתוכנית הזאת, ממשלות ישראל השונות הקפיאו את העלאת גיל הפרישה מסיבות שונות. בשבוע שעבר הצליחה ממשלת ישראל להמשיך את רפורמת העלאת גיל הפרישה לנשים באופן הדרגתי לגיל 65. רפורמה זו אמנם חשובה מבחינה כלכלית וחברתית, אך כרוכה בהגברה משמעותית של הסיכון לעוני בגיל מבוגר של נשים במקצועות שוחקים או המרוויחות הכנסות נמוכות.

ביטול האג"ח המיועדות עשוי להוביל להפחתת הנטל התקציבי  

הרפורמה השנייה שהצליח משרד האוצר להכניס לחוק ההסדרים האחרון היא בעלת השפעה דרמטית הרבה יותר על הפנסיה של כלל העמיתים בקרנות הפנסיה בישראל, אך משום מה זכתה לתשומת לב ציבורית מעטה יחסית. רפורמה זו נוגעת לביטולן המוחלט של אגרות החוב המיועדות שאותן מותר לקרנות הפנסיה לרכוש מהמדינה.

אגרות החוב המיועדות הן דרך שבאמצעותה מדינת ישראל סבסדה את החיסכון הפנסיוני של הפרטים והפחיתה באופן ניכר את הסיכון שמוטל על החוסכים מפני השקעות לא מוצלחות של הכספים בשוק ההון. על מידת האטרקטיביות והחשיבות של אגרות החוב המיועדות מבחינת ציבור החוסכים, ניתן ללמוד מכך שבמהלך השנים עתרו לבית המשפט העליון חברות ביטוח וקופות גמל בדרישה שגם להן יתאפשר (כמו לקרנות הפנסיה) לרכוש מהמדינה אגרות חוב מיועדות. בית המשפט דחה עתירות אלו.

בעבר מרבית החיסכון הפנסיוני בקרנות הפנסיה הושקע באגרות חוב מיועדות. בתחילת שנות האלפיים צמצמה הממשלה את שיעור אגרות החוב המיועדות שאותן מותר לקרנות הפנסיה לרכוש מהמדינה ל-30% מסך ההשקעות של הקרנות. בכך שלחה הממשלה את רוב כספי הפנסיה של החוסכים לשוק ההון, אך עדיין הותירה שליש מהכספים בהשקעה סולידית ומסובסדת.

בחוק ההסדרים החדש הצליחו הממשלה והאוצר להוביל לביטול מוחלט של הזכות של קרנות הפנסיה לרכוש אגרות חוב מיועדות. מעתה ואילך כל כספי הפנסיה של החוסכים יושקעו בשוק ההון (זאת, לצד כינונו של מנגנון מורכב של ביטוח תשואה על ידי המדינה). ביטולן של אגרות החוב המיועדות עשוי להוביל להפחתת הנטל התקציבי על המדינה ולהזרמת כספים משמעותית לשוק ההון. לצד זאת, משמעותו של מהלך זה הוא הגדלה ניכרת בסיכון המוטל על חוסכים. בשתי הרפורמות האלה, מדובר בצעדים דרמטיים וניאו-ליברליים מבחינה כלכלית, שבהם מתגלה שר האוצר ליברמן כממשיך דרכו הנאמן של שר האוצר נתניהו.

הכותבת היא מרצה בכירה בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב