ציון שלילי למשרדי הממשלה: הנתונים של מהפכת חופש המידע

מזה מספר שנים עוברות הרשויות הציבוריות בישראל מהפיכה של שקיפות, שחלק גדול ממנה נובע מהשימוש ההולך וגובר של אזרחים בזכותם לקבל מידע על פעילות הרשויות, באמצעות בקשות חופש מידע. חוק חופש המידע חל כיום על 2028 רשויות ציבוריות שונות, רובן (80%) מתחום השלטון המקומי, והיחידה הממשלתית לחופש המידע מרכזת את העיסוק בתחום מנקודת המבט של משרדי הממשלה השונים.

מהדוח השנתי שפרסמה היחידה הממשלתית לחופש המידע, עולה כי במהלך שנת 2017 הוגשו כ-8,000 בקשות חופש מידע למשרדי הממשלה השונים, עליה של כ-19% מהשנה הקודמת. יחד עם זאת, הקפיצה המשמעותית בשימוש בכלי של בקשות חופש מידע, עדיין מינורית ביחס למגמה הגוברת בתחום השקיפות במדינות מפותחות אחרות בעולם - במדינת ישראל הוגשו 7.6 בקשות על כל 10,000 תושבים, לעומת 76.8 בקשות למידע שהוגשו על אותה כמות תושבים בארצות הברית בתקופה המקבילה.

הרשויות שזכו להתעניינות הרבה ביותר מהציבור הן משרד הבריאות (844 בקשות), משטרת ישראל (694 בקשות) ומשרד החינוך (690 בקשות). כן צוינו הרשויות שזכו לעליה המשמעותית ביותר בכמות הבקשות ביחס לשנה שעברה: רשות מקרקעי ישראל עם עליה של 185% בכמות הבקשות, אחריה מתאם פעולות הממשלה בשטחים, הרבנות הראשית, משרד הפנים ורשות המסים.

 חופש המידע - הרשויות עם מספר הבקשות הגבוה ביותר

לאורך השנה הוגשו 317 עתירות מינהליות לבתי המשפט לפי חוק חופש המידע, כ-112 מהן הוגשו נגד משרדי ממשלה. מרבית העתירות הוגשו לבתי המשפט בירושלים (95 עתירות) וחיפה (82 עתירות), כאשר לבתי המשפט בתל-אביב ומרכז ביחד הוגשו בסך-הכול 69 עתירות.

באופן לא מפתיע, רוב העתירות (201 מתוך 317) הוגשו על-ידי עמותות, הנכונות להשקיע זמן ומשאבים בניהול ההליכים המשפטיים נגד הרשויות השונות. 42% מכלל העתירות הוגשו על-ידי עמותה אחת - "עורכי דין לקידום מנהל תקין" הפועלת מנצרת, ומוצגת כעמותה ש"מטרתה להטמיע כללי מנהל תקין בפעילותן של רשויות המנהל ככלל, ובפעילותן של הרשויות המקומיות הערביות בפרט".

 עמותות הן הכוח המניע מאחורי רוב הבקשות

למרות העלייה המשמעותית בשימוש שעושים האזרחים בכלי של בקשות המידע, נראה כי משרדי הממשלה עדיין מתקשים ליישר קו עם בשורת השקיפות החדשה, שכן מתוך 121 עתירות שהוגשו נגדם על-ידי מגישי בקשות שלא היו מרוצים מהאופן שבו בקשותיהן טופלו, רובן (85) התקבלו, כאשר לצד חיוב המדינה בהעברת המידע המבוקש לעותרים, הושתו על המדינה תשלומי הוצאות לעותרים בסך כולל של כ-159 אלף שקל.

כלי נוסף שעומד לרשות מגישי הבקשות שחשים שלא קיבלו מענה הולם, הוא הגשת תלונות ליחידה הממשלתית לחופש המידע. לאורך השנה הוגשו ליחידה 210 תלונות על הטיפול בבקשות במשרדי הממשלה השונים, רובן עסקו באי קבלת מענה במועדים הקבועים בחוק, וכשני שליש מהן (139) נמצאות מוצדקות.

שיימינג למשרדי ממשלה שלא מדווחים

היחידה הקדישה פרק שלם בדוח השנתי לביקורת על משרדי הממשלה השונים, ועל האופן בו הם מיישמים את חוק חופש המידע, מידע שנאסף על-ידי היחידה באמצעות דיווחים שהמשרדים מחויבים להגיש לה.

מהנתונים המוצגים בפרק זה, עולה כי 70 מתוך 86 רשויות (משרדי ממשלה + יחידות סמך) העבירו את הדיווחים כמבוקש, כאשר בין המשרדים והיחידות שלא העבירו דיווח ניתן למצוא את משרדי הבינוי, הרווחה, הנגב והגליל, המשרד לשוויון חברתי, רשות הכבאות הארצית, הנהלת בתי הדין הרבניים והמרכז הרפואי זיו. המשרד לירושלים והמורשת 'זכה' להדגשה מיוחדת, כמשרד שלא הגיש דיווחים שנה שנייה ברציפות, על כך נכתב בדוח כי מדובר ב"דבר שאנו רואים בחומרה".

ציון שלילי נוסף קיבלו היחידות בעלות אחוז הבקשות הפתוחות הגבוה ביותר במועד הגשת הדיווח ליחידה הממשלתית לחופש המידע: משרד החקלאות ופיתוח הכפר עם 35.3% של בקשות פתוחות, משרד התרבות והספורט עם 32.9% ומשרד ראש הממשלה עם 30.6%.

לצד השיימינג, בחרה היחידה לציין לחיוב שלוש יחידות שהשיבו בחיוב ומסרו את המידע המבוקש ברוב המוחלט של המקרים, על אף שהוגשו להן לאורך השנה כמות מכובדת של בקשות (מעל 50): רשות האוכלוסין וההגירה מסרה את המידע המבוקש באופן חלקי או מלא ב-97.4% מהבקשות שהוגשו אליה, המשרד לשירותי דת עם 94.5% של בקשות בהן נמסר המידע, ורשות המים והביוב עם 93% של מענים חיוביים.