אהוד אולמרט / צלם: נועם מושקוביץ'
אהוד אולמרט התכוון לנאום בכנס לשכת עורכי הדין שיתקיים בקיץ. נשיאת העליון אסתר חיות והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט חסמו לאחרונה כוונה זו. אולמרט לא ינאם שם.
השאלה שלי היא זו: מדוע מלכתחילה התכוון אולמרט להופיע? מדוע חשב שזה אפשרי, שזה יעבור, שזה בסדר?
בשאלה הזאת טמונה הרעה החולה של השחיתות בקרב אנשי ציבור. הם לא רואים במעשיהם את החומרה, הם לא מסוגלים להודות בפשעיהם, אפילו לעצמם. בכל הזדמנות הם מחפשים דרך לקבל הקלות לפנים משורת הדין, חנינה, הקלה, הטבה - משהו. באיזה שהוא מקום הם - וזה בולט בעיקר אצל אולמרט - רואים עצמם כקורבנות ומתנהגים בהתאם לכך.
טרגדיה אישית
אין ספק כי הסיפור של אולמרט הוא לא פחות מטרגדיה אישית. אדם מצליח ביותר, מוכשר מאוד, שהגיע לתפקיד הנחשק של ראש הממשלה - אבל על ראשו הייתה מרוחה חמאה רבה, רבה מדי. באור הזרקורים החמאה נמסה וכיסתה את פניו - וכל העם רואה ושומע ונדהם. טרגדיה שכולה מעשי ידיו של אולמרט עצמו. אבל כדרכם של אנשי ציבור, הוא מנסה להדביק את אשמתו לאחרים. למשטרה, לפרקליטות, לתקשורת - מוכר לכם מאיזה מקום?
לברוח מפרסום
אני חושב שאם הייתי מורשע בפלילים, ועוד כאיש ציבור, הייתי מרצה את עונשי, ולאחר צאתי מהכלא הייתי בורח מכל פרסום שהוא, בוודאי לא הייתי מחפש תפקידים ציבוריים. פוליטיקאים, מסתבר, בנויים אחרת. במקום שאנשים רגילים מתביישים, הם מתריסים. יש להם טענות, והם מבקשים שינהגו בהם כאילו כלום לא קרה.
אסיר משוחרר
אולמרט, ידידי בעבר הרחוק מאוד - עזוב את זה. אתה עבריין. אתה אסיר משוחרר. חפש לך עיסוק במקום בו אינך חשוף שוב לסקרנות הציבור והתקשורת. אני בטוח שזו אינה בעיה בשבילך, יש לך כל-כך הרבה חברים שהם אנשי עסקים, ובוודאי ישמחו להשתמש בכישוריך, שאינם מבוטלים כלל ועיקר.
מלים של קליבר
מה שאני מציע לך, אהוד, הוא זה: אל תידחף. שב בשקט ופנה לערוצי תעסוקה אחרים. בפוליטיקה אתה גמרת. הייתי מצפה ממך להבין שלאחר מעשיך הפליליים הרבים והקשים, אין לך יותר מקום בחיים הציבוריים. היה מאוד מרענן אם היית אומר זאת: חטאתי, פשעתי, מעלתי באמון הציבור. אין לי טענות לאף אחד, וברור לי שאיני ראוי לתפקידים ציבוריים וממלכתיים. אני הולך הביתה, אל אשתי וילדיי שכה סבלו ממעשיי.
חשוב, אהוד, שאדם בקליבר שלך יאמר את הדברים. במיוחד עכשיו, כאשר ראש ממשלה נוסף נחקר על חשדות פליליים, וכמוך הוא מנסה להתחמק מאחריות למעשיו.