רפורמה? המונופול הכוחני של חברת החשמל לא ייחלש

לקראת רפורמה בחברת החשמל: הממשלה יכולה לנצל את עמדת המיקוח הטובה שלה מול ההסתדרות וועד עובדי החברה - אבל בוחרת להיכנע להם • פרשנות

אורות רבין / צילום: איל יצהר
אורות רבין / צילום: איל יצהר

1. הרפורמה בחברת החשמל הולכת להיות בכייה לדורות. היא יקרה. מיותרת. לא לטובת הציבור. לא לטובת משק החשמל. חברת החשמל תישאר מונופול כוחני: מנהלים ועובדים שמשתמשים בכוחם הכלכלי והפוליטי לטובת עצמם.

2. זו לא רפורמה - זה מצעד האינטרסים. עובדי חברת החשמל מחזיקים בגרון את הוועד ודורשים פנסיות הרבה יותר גבוהות מאלה הגבוהות של היום - להם ולחבריהם, אלפי העובדים המיותרים זה שנים - ותנאי פרישה הרבה יותר טובים מאלה הטובים של היום. יו"ר ועד העובדים, מיקו צרפתי, מחזיק בגרון את יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שבלי עובדי חברת החשמל וועדי המונופולים לא היה נבחר השנה ליו"ר ההסתדרות. ניסנקורן מחזיק בגרון את משה כחלון שכל כך מתאמץ להיראות "חברתי" עד שהוא יורד בסקרים יותר ויותר ומקווה שניסנקורן יעזור לו להתאושש. כחלון מחזיק בגרון את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שיודע בדיוק את עומק הפגיעה העתידית, אבל גם יודע שבלי כניעה לכחלון מצד אחד וליעקב ליצמן מצד שני ייפול לו כיסא. אחריו נגרר יובל שטייניץ.

3. המחיר הרשמי הנוכחי של הרפורמה, על פי הדיווח של חברת החשמל לבורסה ולעתירה בבג"ץ: 8 מיליארד שקל, למשך 8 שנים. הציבור יממן זאת בעלייה בתעריף החשמל, עם הבטחה שזה "רק" לאורך השנים הללו. מי שחי כאן יודע ש-8 זה לא 8, אלא תמיד הרבה יותר. וכבר היום אפשר להוכיח שהמחיר הרבה יותר גבוה והסיכוי הרבה יותר נמוך מההבטחות. היכן יהיו המחליטים הנ"ל לקחת אחריות בעוד 8 שנים? מי יודע. היכן יהיו אז מאיצי ה"רפורמה" הגדולים, הפקידים הבכירים אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה; שי באב"ד, מנכ"ל האוצר; שאול מרידור מאגף תקציבים, אסף אילת מרשות החשמל, שחלקם יודעים היטב את המספרים האמיתים והמשמעויות המשקיות של מה שהם עושים? מן הסתם הם ינהלו חברה גדולה, ממשלתית או כזו שסמוכה על שולחן הרגולציה הממשלתית.

4. רפורמה מטרתה להשביח, להוזיל, להרחיב, להכניס תחרות ואפשרויות (במקרה זה אנרגיות) חדשות ומודרניות. הרפורמה בחברת החשמל איננה כזו. לא תהיה תחרות בין ספקים, לא תהיה אפשרות לצרכנים, מעל 1.5 מיליון בתי מגורים, לעבור בין ספקים (מה שקרה בתקשורת הסלולרית). הרפורמה המדוברת כובלת את הצרכנים הפרטיים, ממשיכה להכריח אותם להתקשר עם חברת החשמל, אוסרת לרכוש חשמל ממקורות אחרים, מונעת מיצרני חשמל פרטיים להציע למשקי-הבית חשמל מוזל, כפי שזה קורה מול המגזר העסקי שמשלם מחיר נמוך ב-6%-8%.

5. חברת החשמל תמשיך לשלוט על רשת ההולכה. שלטה ותמשיך לשלוט ב"צוואר הבקבוק", קובעת ותקבע מי שולט במעברים ומי יעבור בהם. חברת החשמל השקיעה עד היום 10%-15% בלבד ממה שהיתה אמורה והתחייבה להשקיע בהולכה, ולא סתם. מערכת הולכה נשלטת היא אינטרס. מכשיר לחסימת כל המתחרים האפשריים. החל מחסימת יצרני החשמל הפרטיים הנוכחיים ובהמשך חסימת כל סיכוי לאנרגיה מבוזרת, חלופית, מה שכבר ידוע ומה שעוד יתפתח. אנרגיה סולארית שחלקה הולך וגדל בכל העולם, אגירה, מתחדשת, בטריות שיאפשרו אגירת אנרגיה בבתים ומשרדים שניתנת לשחרור לפי בחירה, ועוד ועוד. שליטה על רשת ההולכה היא תנאי לשמירת האינטרסים האנטי-תחרותיים, בהווה ובעתיד, של חברת החשמל - ונתניהו, כחלון, שטייניץ נכנעים לזה (לפני שבוע שלחו אלי גרונר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה; ואבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, מכתב לבאב"ד ואדירי בעניין הנחיצות של שילוב מקטע ההולכה ברפורמה. התגובה התקבלה בדמות כותרת על מאבקי אגו וקרדיט). יותר מזה, חברת החשמל מבקשת להיכנס בעצמה לתחומי האנרגיה החדשים, להבטיח הגדלת כוחה ושליטתה בעתיד. בהחלט ראוי שחברת החשמל תיכנס לזה - אבל לא ראוי שהרפורמה תיכנע ותחתום לה מראש על שליטה מונופוליסטית גם בזה.

6. הרפורמה מבטיחה לחברת החשמל גם המשך שליטה דומיננטית במקטע הייצור. אדריכלי הרפורמה גאים בזה שהם "מאלצים" את חברת החשמל למכור 4.5 אתרי ייצור נוכחיים וזה יבטיח לטענתם תחרות, שכן את התחנות ירכשו גורמים פרטיים שייצרו חשמל. אבל, מדובר רק בתחנות קטנות ומיושנות, שיימכרו לאורך שנים, תחנה בשנה. הרעיון הוא שעל התחנה המיושנת והקטנה תקום תחנה מודרנית וגדולה - אלא שעד שחברת החשמל תמכור את האתר האחרון ב-2023, ועד שיסתיימו האישורים (רגולציה, בירוקרטיה, סביבה, בג"ץ ועוד), נגיע לסביבות 2035. איזו חברה עסקית יכולה לרכוש להמר על אופק השקעה כזה רחוק? איזה בנק ייתן מימון למתחרים חדשים? (מי שכן יקבל מימון הם בעלים נוכחיים של תחנות הכח הפרטיות, מה שאומר שהעתיד המתוכנן "מבטיח" ריכוזיות-יתר בבעלות על ייצור החשמל גם במגזר הפרטי).זרוע שנייה לשמירת הדומיננטיות: ב-4 השנים הקרובות מתכננת רשות החשמל להוציא בין 3,000 ל-4,000 מגהוואט של תחנות כוח חדשות בגז טבעי. בהמשך יירד מהותית הצורך בתחנות גדולות, כי תיכנס אנרגיה סולארית, אנרגיה חכמה וישראל תתקדם עם העולם. מתוך ה-4,000 האלה, הרפורמה מעניקה לחברת החשמל כוח ייצור (בתחנת אורות רבין) של 1,40 0 מגוואט. כלומר: שליש מהתוספת מובטחת אוטמטית לחברת החשמל, מה שמחזק עוד יותר ומבטיח את כוחה הדומיננטי בייצור.

7. איך יירשמו תחנות הכוח האחרות שבידי חברת החשמל? בתחילת הדיונים הייתה עמדת המדינה ברורה: כל תחנה תירשם כחברה בת. תחנה - חברה בת. אבל העובדים לא מסכימים. הם במקסימום מוכנים, וגם זה לא בטוח, לרשום את כל התחנות בחברה בת אחת. כמובן שזה לטובתם ולטובת שליטתם ושימור המונופול. מנהלי המו"מ נכנעו. גם אם לא הצהירו על כך, בחברת החשמל יודעים שהם נכנעו. למה? הרי מי שלחוץ על הרפורמה זה עובדי החברה וההסתדרות, אז למה גם הכניעה הזו?

8. הוצאת ניהול מערכת החשמל הלאומית מידיה של חברת החשמל והעברתה לחברה עצמאית, שזו על פי בנק ישראל ("גלובס", 30.4) התועלת המרכזית למשק, יכלה תמיד ויכולה גם היום להתקבל בתמורה לאחד מסבבי הערבויות שחברת החשמל דרשה ותדרוש מהמדינה, או אישור אחר כלשהו שהיא תדרוש, או פשוט באמצעות קבלת החלטת בעלים: הממשלה בשם הציבור שהוא מחזיק הנכסים האמיתי.

9. סיכום זמני: חברת החשמל נדרשת לוותר על 4.5 תחנות ישנות, אבל תבנה לעצמה ובעצמה 2 חדשות מודרנית וגדולות, היא תיכנס לתחומי אנרגיה עתידית. היא תשמור על הדומיננטית בייצור, גם על שליטה בהולכה. למשקי-הבית, שישלמו על הרפורמה, לא יתאפשר לרכוש חשמל ממקורות מתחרים. תמורת כל זה נשלם בהעלאת תעריף החשמל, נשלם 8 מיליארד שקל. הכסף הולך ל"פיצוי" העובדים. תמורת הסכמתם. 1,800, 2,200, אולי 2,800 - זהו מספרם, הגמיש ומהשתנה, של העובדים שפורשים עם תוספת תנאים של מעל מיליון שקל לעובד, אבל המדינה גם מתחייבת לתת פיצוי לכל העובדים הקבועים שנשארים בשכרם הנוכחי הגבוה - העלאת דרגות כל שנתיים, הטבות גלויות וסמויות ובעיקר הסכמת המדינה לתת לכל אחד מאלפי העובדים של חברת החשמל תוספת של 1,700 שקל חודש לפנסיה שלהם. מכספי ציבור. ההתחייבות הזו ניתנת גם לאלה שיועסקו בחברה גם עוד 20 שנה. על הדרך ויתר נתניהו על האג'נדה הכלכלית שלו והמדינה ויתרה על ההזדמנות הנדירה שנקרתה בבג"ץ לסדר חדש ביחסי העבודה מול ועדים מונופוליסטיים ששולטים על המשק והציבור, למטרותיהם הם.

10. האם זה יעלה רק 8 מיליארד? כאמור, ברור שלא. כבר בחודשי הכנת הרפורמה התחילה תוכנית החלוקה של הכסף. למשל: המדינה רכשה מחברת החשמל קרקע באזורי ביקוש, שהמדינה מסרה לה לפני שנים ומעולם לא היה בה צורך לענייני חשמל, או קרקעות שהחברה רכשה ללא צורך, בכמעט מיליארד שקל, שרשות המקרקעין שילמה. מי השמאים? איפה הערכות השווי? מי יכול היה לתת הערכת שווי עצמאית? החברה גם קיבלה אפשרות לפירעון אג"ח במיליארדי שקל. ממש באחרונה נזכרו שצריך גם לממן את האופציה שנכתבה במשך שנים בתשקיפי האג"ח הנסתרים של חברת החשמל. עד לפני כ-10 שנים נכתב בכל תשקיף, בתחילה זה היה בעיקר בחו'", שבכל מקרה של שינוי מבני בחברה ובכל מקרה של החלטת מדינה על הפחתת נכסים, ניתנת למחזיקי האג"ח זכות לפירעון מוקדם ומלא. הסעיף הזה העניק לחברת החשמל אפשרות לאיים על הממשלות, בעיקר מול האוצר והחשבים הכלליים בפרט. זו כנראה גם הייתה מטרתו ההיסטורית. החוב הפיננסי של חברת החשמל עומד על 54 מיליארד שקל ("גלובס", 29.4), מהם 41 מיליארד באג"ח פרטי, 11 מיליארד באג"ח סחיר והלוואות בנקים. כמה מתוך כל זה מצוי תחת האופציה לפירעון מלא ומוקדם - לא ברור. אבל בלי ספק מדובר בהרבה מיליאר דים. האם 1.2-1.5 מיליארד שקל, סכום הפיצוי שפורסם כי חברת החשמל תשלם, יספיקו?

11. 23 שנים של דיבורי רפורמה. ראש הממשלה יצחק רבין ואחריו שמעון פרס, חקיקת חוק משק החשמל ב-1996, אחד הצעדים הכלכליים האמיצים ביותר שהיו כאן, ומאז כניעה אחר כניעה. 2003, ראש הממשלה אריאל שרון, הוגשו המלצות וועדת מנכ"לים. חברת החשמל תפוצל לחברות ייצור, הולכה וחלוקה. הן ירשמו מניות למסחר, וחלק יופרטו בהדרגה. ב-2007 , ימי אהוד אולמרט, מוצע שכל תחנות הכוח יפוצלו ויירשמו כחברת בנות, ניהול המערכת ייצא מידי חברת החשמל, גם רשת ההולכה תוצא. 2013, בנימין נתניהו ראש ממשלה, רפורמת אורי יוגב הראשונה. החברה תישאר מונופול ייצור, רק חברת ניהול המערכת תוצא ממנה. 2016, רפורמה יוגב השנייה, החברה תשאר מונופול בהולכה ובחלוקה ותמכור את כל תחנות הכוח. 2018, רפורמה נוכחית, רעה, אינטרסנטית וכנועה במיוחד - שכן המדינה נמצאת בעמדה הכי טובה שלה: ההסתדרות והוועד הם שרודפים אחרי הממשלה שתסכים לרפורמה.

■ צמצום מצבת כוח-האדם בחברת החשמל בכ-3,000 (כרבע ממספר העובדים) על פני 8 שנים. 

■ מכירת חמש תחנות כוח של חברת החשמל לגורמים פרטיים (והקמת תחנה או שתי תחנות כוח חדשות בידי חברת החשמל). 

■ הוצאתו מידי חברת החשמל של אגף ניהול המערכת, האחראי להקצאת מכסות הפקה ליצרני החשמל (הפרטיים וחברת החשמל). 

■ הוצאת אגף הפיתוח מידי חברת החשמל.