איך הפכה בריטניה לבירת הבדידות של אירופה

"כל כך בריטי מצדם", לגלג סטיבן קולברט, מנחה הלייט נייט האמריקאי 'דה לייט שואו', על ההחלטה למנות שרה לענייני בדידות בממלכה. "הם איתרו את הבעיה האנושית הכי בלתי ניתנת להגדרה, ובאו עם הפתרון הכי ביורוקרטי וקר שיש. איך זה בכלל אמור לעבוד?", הוא תהה, והמשיך עם התרחיש הדמיוני: "המשרד בחן את הפנייה שלך, ואנו חוששים שאתה לא בודד מספיק. בקשתך לסיוע נדחתה".

מינוי ממשלתי לענייני בדידות אכן עשוי להישמע מצחיק ואף תמוה, כי על פניו מה בין ענייני הנפש לענייני המדינה. אלא שצלילה למחקרים מוכיחה שלבדידות, מושג אמורפי כביכול, יש השלכות מאוד ארציות, כאלה שאת נזקן ניתן אפילו לכמת. מחסור באינטראקציה עלול לפגוע ביכולת הקוגניטיבית, לתרום להתפתחות של פרנויה, דמנציה, חרדות ודיכאון, ואף לנבא מקרי התאבדות.

בניגוד לתפיסה הרווחת, גם צעירים חווים בדידות. במחקר שנערך לאחרונה במשרד הלאומי לסטטיסטיקה בבריטניה, נמצא כי צעירים בני 16-24 דיווחו על תחושת בדידות לעתים קרובות יותר מבני קבוצות הגיל שמעליהם, נשים יותר מגברים, ואנשים ששכרו בתים בהשוואה לבעלי בתים. על פי המחקר, שוכרים צעירים עם תחושת שייכות נמוכה למרחב שבו הם חיים, אשר אינם סומכים על שכניהם, הם בין האנשים שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר לחוש בדידות.

אנשים בודדים נתונים גם בסיכון גבוה יותר למחלות לב, השמנה, סרטן ולחץ דם גבוה. למעשה, האפקט הפיזי של בידוד או תחושת בדידות משתווה, על פי המחקרים, לזה הנגרם מעישון של 15 סיגריות ביום. מחקר שנערך באוניברסיטת שיקגו בשנת 2014 העלה כי בדידות מזיקה לבריאותם של אנשים מבוגרים פי שניים מהשמנת יתר, ותרומתה למקרי מוות משמעותית כמעט כמו זו של עוני.

בבריטניה הבעיה חריפה במיוחד: מנתוני הצלב האדום עולה כי 9 מיליון בריטים (מתוך 65.6) חשים בודדים כל הזמן או לעתים קרובות. יותר מכך: 200 אלף מבוגרים בממלכה דיווחו לארגון 'Age UK', שעוסק ברווחת מבוגרים, כי לא ניהלו שיחה עם חבר קרוב או עם בן משפחה במשך למעלה מחודש. חלקם העידו כי הם נוהגים ללכת לסופרמרקט או לטייל ברחובות סואנים רק בשביל הסיכוי לאינטראקציה אנושית שהפעילות מזמנת.

על פי 'סקופ', ארגון שעובד עם בעלי מוגבלויות - עד 85% מהצעירים המוגבלים ובעלי הנכויות בגילאי 18-34 חשים בדידות. ואם כל זה לא מספיק, הרי שבסקר שנערך ב-2017 על ידי פורום ההורות 'צ'אנל מאם', הודו מעל 90% מהאימהות בממלכה כי חוו בדידות לאחר הולדת ילדיהן.

זו הסיבה שבעשור האחרון פועלים בממלכה לא מעט ארגונים שמנסים להעלות את המודעות לנושא. אחד הבולטים שבהם הוא 'הקמפיין לסיום הבדידות' בהובלתה של לורה אלקוק-פרגוסון (ראו מסגרת). בשנת 2014 הוכתרה בריטניה בתואר הלא נחשק 'בירת הבדידות של אירופה', לאחר שמחקר מצא שהבריטים מנוכרים לשכניהם ומתקשים ליצור מערכות יחסים משמעותיות שעליהן יוכלו לסמוך בעת צרה. באותו המחקר, שבחן את מדינות האיחוד, רק הגרמנים הפגינו ניכור גדול יותר כלפי סביבתם. מאידך, הם דיווחו על קיומן של מערכות יחסים חזקות יותר מאלו של הבריטים.

 מיינדפולנס כנוגד דיכאון. שרת הבדידות, טרייסי קראוץ’ / צילום: Shutterstock.com א.ס.א.פ קראייטיב

נטושים ותלושים

כל זה הוביל את הפרלמנט הבריטי להקמת ועדה שתעסוק בנושא. 'הענק המרושע של זמננו', כינתה הוועדה את הבדידות לאחר שנה של מחקר. "בדידות היא סימן לכך שהצרכים שלנו לא מתמלאים", אמרה רייצ'ל ריבס, שעמדה בראש הוועדה. "רעב הוא סימן לכך שאנו זקוקים למזון, צמא הוא סימן למחסור בשתייה וכאב, לכך שגופנו חולה וזקוק להחלמה. חוויה של בדידות היא סימן לכך שיש פער בין הצורך שלנו לתקשר, לבין מה שקורה בפועל.

"כאשר התרבות והתקשורת שפעם חיברו אותנו אחד לשני נעלמות, אנו עלולים לחוש נטושים ותלושים מהחברה. בעשורים האחרונים הבדידות הפכה ממשהו שקורה למעטים כתוצאה מנסיבות אישיות מצערות - למגפה חברתית. יותר ויותר מאיתנו חיים לבד, עובדים יותר מהבית, מבלים הרבה יותר זמן לבד ממה שבילינו לפני עשור, ולפעמים נראה כי החבר הכי קרוב שלנו הוא הסמארטפון".

אחד המהלכים האופרטיביים הראשונים בעקבות עבודת הוועדה היה הסבת שטחים שאינם בשימוש לאזורים ירוקים שבהם אנשים בודדים יוכלו להתקבץ ולתקשר עם שכניהם. אולם המהלך החשוב ביותר התרחש בינואר האחרון, כשראש הממשלה, תרזה מיי, הכריזה על מינויה של טרייסי קראוץ' לשרת הבדידות הראשונה בעולם, כדי להתמודד עם מה שהיא כינתה 'המציאות העצובה של אנשים רבים מדי'.

קראוץ', 42, נולדה וגדלה בקנט, אנגליה. יש לה תואר ראשון במשפטים ובפוליטיקה, ובמשך כמה שנים עבדה במחלקת המחקר של הפרלמנט הבריטי. עד שנבחרה בעצמה ב-2010 כחברת פרלמנט, היא מילאה עוד מגוון תפקידים בתוך ומחוץ לווסטמינסטר. בין היתר שימשה כראש מטה של שלושה שרי צללים בממשלות הצללים הקונסרבטיביות ('ממשלות' אופוזיציה שבהן כל 'שר' צריך לבקר את השר מטעם הקואליציה ולהציע חלופות למדיניות שלו). קראוץ' היא גם מאמנת כדורגל בהכשרתה, ולפני הפיכתה לשרה אימנה קבוצת כדורגל נשים. ב-2015 קיבלה מדיוויד קמרון את תיק הספורט והתיירות, ב-2017 שונה הטייטל לענייני ספורט וחברה אזרחית, וב-2018 נוספו גם ענייני הבדידות בממלכה לתחום אחריותה.

עם תחום הנפש על רבדיו התכתבה קראוץ' עוד טרום המינוי. כבר לפני שש שנים החלה לשתף פעולה עם הקמפיין לסיום הבדידות, וניסחה את הצעדים הפרקטיים שיש לנקוט כדי לסייע לקשישים הסובלים ממנה. בעבר סיפרה כיצד התמודדה היא עצמה עם הדיכאון הפרטי שלה. "סבלתי מרמות גבוהות של חרדה שהסתחררו לכדי דיכאון. הרופא רשם לי תרופות נוגדות דיכאון ושלח אותי לפסיכולוג, אך השילוב הזה לא עבד עבורי". הפתרון שלה היה שימוש בטכניקות אלטרנטיביות, כמו מיינדפולנס. ייתכן שאת הפתיחות המחשבתית הזאת היא תחיל גם על פתרונות שקשורים לבעיות הנובעות מבדידות.

מחיר האינדיבידואליות

הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על כך שבעיית הבדידות אינה נוגעת רק לנתיני הממלכה הבריטית. יותר ויותר מתושבי האיחוד האירופי, גברים ונשים בטווח גילאים רחב, מתחזקים משק בית של אדם אחד בלבד. את המגמה מובילה שוודיה, שבה מחצית ממשקי הבית מורכבים ממבוגרים החיים בגפם ללא בני זוג או ילדים. לשם השוואה, בשאר מדינות האיחוד משקי הבית הבודדים מהווים כשליש, בממוצע, נתון שהוא ממילא גבוה למדי.

אריק גנדיני, במאי הסרט הדוקומנטרי 'התיאוריה השוודית על אהבה', הסביר בעבר כי הסיבה לאורח החיים השוודי, כמו גם לתחושת הבדידות התכופה שעליה הצהירה כרבע מהאוכלוסייה, נובעת ממסורת של עידוד האינדיבידואליות והאוטונומיה האישית, ומתוך התפיסה שאהבה אמיתית יכולה להתקיים רק בהיעדר תלות בין אנשים. לדבריו, בחסות התפיסה הזאת, עודדה הממשלה השוודית את סגנון החיים הבודד על ידי תמריצים פרקטיים - למשל, על ידי בניית בתים קומפקטיים שנפוצים היום ברחבי המדינה. בהתאמה, מגורים בדירת חדר המותאמת ליחיד בשטוקהולם יהיו זולים יותר ממגורים כאלה בערים מרכזיות אחרות בעולם, כמו לונדון, ניו יורק או פריז.

ראש שירות הבריאות הציבורי בארה"ב לשעבר, וויווק מרטי, אמר לאחרונה כי "הבדידות היא מגפה. אנו חיים בעידן הכי טכנולוגי ומחובר בהיסטוריה, ועדיין - רמת הבדידות הכפילה את עצמה מאז שנות ה-80. מעל 40% מהמבוגרים בארה"ב מדווחים על תחושת בדידות, והמחקרים מצביעים על כך שהמספרים האמיתיים עשויים להיות גבוהים אף יותר". עיתון שוויצרי ותיק תהה האם גם שווייץ זקוקה למשרד לענייני בדידות, ואילו בגרמניה הנושא כבר נדון כחלק מהשיחות הקואליציוניות בין המפלגה הסוציאל דמוקרטית לבלוק הקונסרבטיבי.

בהמשך השנה עתידה להתפרסם בבריטניה האסטרטגיה הממשלתית הרשמית להתמודדות עם הבדידות. בינתיים ארגונים וקמפיינרים כבר הספיקו לפנות לקראוץ' על גבי כל פלטפורמה אפשרית, עם שלל הצעות ייעול - מעידוד אינטראקציות, דרך העסקה ושילוב ועד תמיכה בחזרה לחברה השבטית, הרחוקה כל כך מהחברה המערבית בת זמננו.

"בדידות סוף סוף מזוהה כחוויה אוניברסלית"

לורה אלקוק-פרגוסון, מנכ"לית הקמפיין לסיום הבדידות: "זו מגפה שמזיקה לנו ממש כמו סיגריות"

לפני כשמונה שנים השיקה לורה אלקוק-פרגוסון את הקמפיין לסיום הבדידות בבריטניה. "בתקופה ההיא בדידות נתפסה כמשהו אזוטרי, שמשפיע על קומץ מבוגרים בכריסטמס, ולא כמגפה בעלת השפעות הרסניות על הבריאות", היא אומרת ל'ליידי גלובס'. "בתחילת הדרך ספגתי לא מעט לגלוג על החיבור שעשיתי בין בדידות ובריאות, לא היה קל להתגבר על חומת הציניות. עבדנו קשה כדי למתג את הבדידות כנושא מרכזי בסדר היום הציבורי, כמגפה שמזיקה לנו ממש כמו סיגריות או השמנת יתר.

"בשמונה השנים האחרונות עבדנו עם האקדמיה, עם גופי רפואה ועם פוליטיקאים כדי להכין את הקרקע לרגע המכונן שהתרחש עכשיו, עם המינוי של השרה לענייני בדידות. גם דעת הקהל עברה שינוי. נורות אזהרה החלו להבהב, ושאלות נשאלות בנוגע לאפקט של הרשתות החברתיות והטכנולוגיה על הבדידות בחברה המודרנית. הסרטון שלנו, 'פרויקט הבדידות', נצפה על ידי יותר מ-70 מיליון אנשים ברחבי העולם. בדידות סוף סוף מזוהה כחוויה אוניברסלית".

ואיך זה שבריטניה היא הראשונה למנות שרה לנושא? האם אנשים בה יותר בודדים בהשוואה למקומות אחרים?

"בריטניה תוארה כ'אומת הבדידות' באירופה, אבל בוודאי שאין לנו מונופול על הבעיה. אנחנו החלוצים, כי היינו הראשונים לתאר את פרופיל הבדידות. הייתה לנו ועדה פרלמנטרית שהעלתה באופן מאסיבי את המודעות לשכיחות הגבוהה והלהשלכות ההרסניות שלה".

איך קראוץ' יכולה להילחם בבעיה?

"היא יכולה לבצע שינוי עצום בנושאי תחבורה, ניידות, דיור, שטחים ציבוריים, פנאי, אמנות קהילתית, פנסיות, העסקה והכשרה, בריאות פיזית ונפשית ורווחה. היא צריכה לשאול שאלות כמו האם הממשלה מעודדת הזדמנויות שיתרמו לטיפוח אינטראקציות ומפגשים פנים מול פנים של אנשים, ולניידות קלה יותר בין קהילות. היא גם צריכה לבדוק האם הממשלה מסייעת לגופים ציבורייםשמנסים להטמיע את היוזמות שלהם למיגור הבדידות. וכמובן, לעודד ולתמוך במאמצים לבנות הערכה עצמית וביטחון בקרב אנשים בסיכון, כולל 1.2 מיליון אנשים מבוגרים שמתמודדים עם בדידות כרונית ממש ברגע זה".