גם לי יש מניות בשואה

אני שואל את עצמי מה הם הרגישו ברגעים שהובלו אל מותם, האם תהו איפה אלוהים?

אריה דרעי / צילום:תמר מצפי
אריה דרעי / צילום:תמר מצפי

אני ממש, אבל ממש, לא אדם מאמין. למעשה אני מאוד לא מאמין, ואני חושב שיש לי את כל הסיבות הטובות לכך, אם בכלל צריך סיבות לא להיות מאמין. אבל אני יהודי למהדרין. עובדה: יש לי על כך אישור מאדולף היטלר. אולי יש רבנים שמבחינתם אני לא יהודי, אבל אני מקבל את קביעתו של היטלר. הוא לא שם על מי הייתה האמא, או האבא, הקביעה שלו הייתה מבוססת על יסודות מאוד פשוטים. אתה יהודי כי... אתה יהודי. ומכיוון שכך, אחת דינך - למות במשרפות או בגזים.

ללא אפליה

לזכותו של היטלר - אני אומר זאת באירוניה כמובן - ייאמר שהוא לא הפלה בין יהודים אורתודוקסים, חילונים או רפורמים. כולם היו אותו הדבר, כלומר לא ראויים לחיות. אם הם רוצים לריב מי יותר יהודי, או לאיזה זרם ביהדות הוא משתייך, שיעשו את זה למעלה, ואולי האלוהים שלהם, אם הוא קיים, ישמש בורר ויפסיק את המחלוקת. להיטלר לא היו זמן ואנרגיות להתעסק עם זה, כמו שיש למשל לצדיקים כמו אריה דרעי, או רבנים שונים, ולעתים משונים. רבים מאלה נהנים משכר נאה המאפשר להם לעסוק בשאלות אלה. היטלר היה עסוק במלחמות ובהשמדה. וזה בהחלט פול טיים ג'וב. ממש כמו השאלה המטרידה, האם יהודי לא מאמין הוא בכלל יהודי?

הם האמינו

לי, כמו לכל כך רבים אצלנו, יש מניות בשואה, שאנחנו מציינים מחר (ה'). בגלל אותו היטלר מעולם לא היו לי סבא וסבתא. במשך שנים רבות זה לא אמר לי הרבה. עכשיו, כשאני סבא, אני יכול להבין את החסר, את האובדן הנורא. ואם הרבנים החסודים מעוניינים במידע הזה, אז הסבים והסבתות, והדודים והדודות שלי היו אורתודוקסים, אנשים דתיים המאמינים באלוהים, מתפללים אליו כסדרו, מקיימים את מצוותיו. אפילו הרבנים הכי מקפידים לא היו מוצאים פגם בדתיותם. אפילו דרעי הצדיק המורשע, שאמר בעבר כי "יום השואה לא מחייב אותנו כיהודים חרדים". והוא, סבא וסבתא המנוחים שלי, הוא שר בממשלה היהודית.

ספק בקיום האלוהים

אבל זה לא עזר להם. וזה מטריד אותי. אני שואל את עצמי מה הם הרגישו ברגעים שהובלו אל מותם, צועדים אל חדרי הגז והמשרפות. האם תהו איפה אלוהים? מדוע אינו בא לעזרם? האם הרחיקו לכת והטילו ספק בקיומו של אלוהים, שכן זה ההסבר המקל ביותר להיעדרו ברגעים הקשים ביותר לעם היהודי?

אם אני מבין את נפש היהודי המאמין, אני מניח שהם התפללו אליו כל עוד נותרה נשימה באפם. כי כך לימדו אותם מוריהם ורבניהם: נפלאות דרכי האל. עד מתי הם המשיכו להאמין בכך? עד מתי ימשיכו אנשים להאמין בכך?