פסק הדין שמסעיר את עולם הביטוח: שאלות ותשובות

בשבוע שעבר פרסם "גלובס" את פסיקת העליון על האופן החדש לחישוב הפיצויים לנכים • חברות הביטוח מבהירות: "לא צפויה השפעה מהותית על התשלומים למבוטחים" - זאת בניגוד לדברי בא-כוח התובעת, שלפיהם שיטת החישוב תגרום לחברות אובדן הכנסות של 2 מיליארד שקל

בשבוע שעבר פורסמה ב"גלובס" ידיעה על פסק דין של בית המשפט העליון בתחום הביטוח ששינה את אופן חישוב סכום הפיצוי המגיע לנכים - נפגעי תאונות דרכים, רשלנות רפואית ועוד - מחברות הביטוח ומהמדינה (באמצעות הביטוח הלאומי). פסק הדין עוסק באופן חישוב תוחלת החיים של האדם שניזוק, המהווה את אחד הפרמטרים שלפיהם נקבע הפיצוי לאדם שנפגע, ועונה לשאלה אם יש לחשב את תוחלת חייו המוערכת של הניזוק הספציפי כבסיס לפיצוי או להסתמך על טבלאות של הביטוח הלאומי הקובעות תוחלת חיים משוערת.

השאלה שעמדה בבסיס ההכרעה הייתה מהי תוחלת החיים שיש להתחשב בה כאשר מנכים מהפיצויים המגיעים לניזוק מחברת הביטוח את הסכום המהוון של הגמלאות, שאותן זכאי הניזוק לקבל מהביטוח הלאומי.

הניכוי מסכום הפיצוי מבוסס על הרעיון שלא יהיה "כפל פיצוי" או פיצוי ביתר לנפגעים - גם תשלומים מהביטוח הלאומי וגם מחברות הביטוח, על אותו נזק. כאשר בית המשפט פוסק שלתובע מסוים נגרם נזק כתוצאה מתאונה או רשלנות בסכום מסוים, ועל כן הוא זכאי לסכום זה מחברת הביטוח - הרי שאם התובע במקביל גם קיבל כספים נוספים מביטוח לאומי כתוצאה מהתאונה או הנזק, אז יש לנכות אותם מהסכום שנפסק לטובתו בבית המשפט.

שופט העליון, יצחק עמית, בהסכמת השופטות יעל וילנר וענת ברון, צמצם את התחולה של ההלכה הקודמת שנקבעה בעניין (הלכה שעמית עצמו קבע אותה), וקבע הפעם שאם תוחלת החיים של הניזוק גבוהה יותר מתוחלת החיים הגלומה בלוחות הביטוח הלאומי, יש להתחשב בתוחלת החיים לפי לוחות הביטוח הלאומי - וכתוצאה מכך לנכות מהפיצויים המשולמים לניזוק סכום קטן יותר מזה שהיה מנוכה, לו היו לוקחים בחשבון את תוחלת החיים הגבוהה יותר של הניזוק הספציפי. כך, הלכה למעשה, נותר בידי הניזוק סכום פיצויים גבוה יותר מנזקו.

במסגרת הידיעה עלתה ההערכה כי ההשלכות הכלכליות של פסק הדין בנוגע לחברות הביטוח ולמדינה נעה בסכומים של בין מאות מיליוני שקלים ל-2 מיליארד של בשנה. זאת , בין היתר, על בסיס תחשיב שנערך על-ידי בא-כוחה של התובעת בתיק, עו"ד אסף פוזנר, שהגיע להכרעת העליון.

הידיעה חוללה דרמה בעולם הביטוח, כאשר הוא התפלג לשני מחנות: מצד אחד נעמדו עורכי הדין המייצגים נפגעים, וטענו כי מדובר בדרמה משמעותית שתוביל להגדלת הפיצוי לנכים על חשבון כספים של חברות הביטוח והמדינה; ומנגד התייצבו חברות הביטוח, איגוד הביטוח ועורכי הדין המייצגים חברות ביטוח ואמרו - השפעת פסק הדין מינורית, ובמקרים נדירים בלבד. "גלובס" עושה סדר בטענות.

מה נקבע בפסק הדין של בית המשפט העליון?

החלטת בית המשפט העליון - שלה השלכות רוחב על תיקי פיצויים רבים ותביעות נגד חברות ביטוח - ניתנה במסגרת דיון בעניינה של א' (מטעמי פרטיות השם שמור במערכת), שנפגעה לפני כעשור כתוצאה מפרוצדורה רפואית שעברה בבית החולים רמב"ם. א' תבעה פיצוי מחברת הביטוח, ובית המשפט המחוזי בירושלים פסק לה פיצויים מחברת הביטוח בגובה של 6.7 מיליון שקל. מסכום זה, קבע המחוזי, יש לנכות את סכום התגמולים העתידיים ש-א' זכאית לקבל מהביטוח הלאומי בשל מצבה הרפואי בגובה של 3 מיליון שקל - כך שבפועל חברת הביטוח חויבה לשלם רק 3.7 מיליון שקל.

א' ערערה על הכרעה זו לעליון - באמצעות עורכי הדין אסף פוזנר, שמואל רוזנר, אריה גרוסמן ונתנאל פוזנר - בטענה שהמחוזי שגה באופן שבו חישב את גובה הניכוי. בערעור נטען כי יש לבצע את הניכוי בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), שלפיהן הסכום המקסימלי אותו ניתן לנכות הוא 2.08 מיליון שקל בלבד.

לגישתו של השופט עמית, יש לסייג את הההלכה הקודמת בדבר אופן חישוב תוחלת החיים (הלכת אלחבנין) למקרה שבו תוחלת החיים של הניזוק נמוכה מזו שבלוחות התמותה של הביטוח הלאומי ולא להחילה במקרה כמו של א', שבו למרות נכותה, תוחלת החיים שלה גבוהה מזו שלפי לוחות הביטוח הלאומי. זאת, כדי לעשות צדק עם הניזוקה ולמנוע התעשרות של המזיק. "אם הניכוי ייעשה לפי הערכת תוחלת החיים במקרה הקונקרטי (הארוך מזה לפי לוחות הביטוח הלאומי), הניכוי מסכום הפיצוי יהיה גדול יותר, בהשוואה לניכוי לפי תקנות ההיוון. הניזוק יקבל את הפיצוי המגיע לו, בהתאם לקביעה המשפטית בדבר תוחלת חייו. ואולם, המזיק יצא נשכר מאחר שתביעת השיבוב של המוסד לביטוח לאומי מוגבלת לתקנות ההיוון - יוצא שהמזיק יהנה מניכוי מלא של הגמלאות, אך ישלם למוסד לביטוח לאומי לפי תקנות ההיוון", קבע בית המשפט העליון.

מהי עמדת חברות הביטוח לגבי השפעת פסק הדין?

חברות הביטוח לא מוכנות לחשוף נתונים מספריים שיכולים לשפוך אור על אופן החישוב שלהן בנוגע להשפעות הכספיות של פסק הדין, בהם למשל כמות התביעות הרלוונטיות, ואיך נעשים החישובים הפנימיים של החברות בכל תביעת פיצוי. נתונים אלה אינם חשופים לציבור ומהווים בחלקם סודות מסחריים של חברות הביטוח. אולם, חברות הביטוח נחושות בעמדתן כי החישוב שהציג עו"ד אסף פוזנר שגוי, וההערכות שלו לגבי הנזק הצפוי לחברות הביטוח כתוצאה מפסק הדין רחוקות מאוד מהמציאות. חלקן אף טוענות כי המשמעות הכספית של פסק הדין מזערית, אם לא אפסית.

איגוד הביטוח, השותף לעמדת חברות הביטוח, מסביר כי אירועים שבהם מתרחשת פגיעה כמו במקרה שנדון בפסק הדין בעליון הם מועטים, ובכלל מדובר במצבים מאוזנים מבחינת חברות הביטוח והמזיקים. לעמדת איגוד הביטוח, אין כאן עניין של רווח או הפסד כלל לחברות הביטוח. יש כאן מצב מאוזן, שבמסגרתו הסכום שישולם לניזוקים - כמו במקרה של א' - בצירוף התשלום למוסד לביטוח הלאומי, לא יעלה על סכום הנזק שהחברות חייבות בו ממילא לפי הדין.

החברות הראל השקעות ומנורה פרסמו דיווחים מיידים לבורסה, המתייחסים לפסק הדין, ובמסגרתם הסבירו כי פסק הדין רלוונטי למקרים של נכות כללית בלבד, שבהם תוחלת החיים שקבע בית המשפט גבוהה מתוחלת החיים שבטבלאות המוסד לביטוח לאומי.

עוד נכתב בדיווחים כי "גם במקרים נדירים אלה, שעליהם חל פסק הדין, הופעל פעמים רבות הכלל שנקבע בפסק הדין של בית המשפט העליון כאמור, שכן הוא הכלל שלפיו נהגו בדרך כלל בתי המשפט, גם לפני פסיקת העליון". בהתאם לכך, נכתב בדיווחים, לפסק הדין של בית המשפט העליון לא צפויה השפעה מהותית על התשלומים המשולמים למבוטחים בעקבות תאונה, ו"מדובר בסכומים זניחים, לכל היותר".

מהו הבסיס להערכה כי ייגרעו סכומי-עתק מחברות הביטוח?

עו"ד אסף פוזנר שייצג את התובעת, העריך את המשמעויות הכלכליות לחברות הביטוח ולמדינה - אלה הנושאים בפיצוי הניזוקים - בסכומים הנעים בין מאות מיליוני שקלים ל-2 מיליארד שקל. את הערכותיו הוא מבסס על מספר הניזוקים הפוטנציאלי, וההפרשים המוערכים בין הניכויים שנעשה על פי תוחלת החיים "הקצרה" יותר שנקבעת לפי טבלאות הביטוח הלאומי, לתוחלת החיים "הארוכה" יותר של כל ניזוק באופן אישי.

לדבריו, "בתיק הספציפי שנדון התוספת הייתה 905 אלף שקל לנפגעת אחת, חרף קיצור תוחלת חיים מסוים. זו תוצאה מיידית רק לנפגעת אחת. על פי הרשות הלאומי לבטיחות בדרכים, בכל שנה יש אלפי פצועים קשה מתאונות דרכים שמקבלים תקבולים מביטוח לאומי, ובשל התמשכות הדיונים, ברור שיש כמה שנים של נפגעים בצנרת המשפטית. נוסיף את המחקר שפורסם לאחרונה, שבו נטען כי קיימת עליה משמעותית בתיקי רשלנות רפואית (וכאן היה מדובר בתיק כזה), ואז זו לא מתמטיקה קשה להבין שאלפי נפגעים, לפי פסק הדין של העליון, הם הרבה מאוד מיליונים עבור חברות הביטוח".

עוד מוסיף עו"ד פוזנר כי "השופט עמית, בפרוטוקול הדיון, בניגוד לטענות חברות הביטוח כיום, ציין שהמקרה הרגיל (ובוודאי לא מקרה נדיר) הוא של תוחלת חיים שאינה מקוצרת (והגבוהה בעשרות שנים לעומת הביטוח הלאומי). כמו כן, גם הוא ציין שמדובר בסכומים גבוהים. קשה מאוד להבין טענה, בדיעבד, שמדובר באירוע נדיר ובהלכה שממילא יושמה פעמים רבות, ועל כן שלא קרה דבר".

עו"ד רם פרדס, מומחה לביטוח ונזיקין ממשרד נשיץ-ברנדס-אמיר, המייצג חברות ביטוח, טוען כי החישוב של עו"ד פונזר - שגוי. בין היתר, טוען עו"ד פרדס כי בפני עורכי הדין המייצגים ניזוקים אין את הנתונים של חברות הביטוח, ולכן הם לא חשופים לעובדה שיש מעט מאוד מקרים שבהם ההלכה החדשה של העליון אכן רלוונטית. "כשחברות ביטוח מעריכות סיכון בתביעות, הן שומרות רזרבות בצד בשביל להתמודד עם היום שבו אולי תצטרך לשלם. עורכי הדין של התובעים לא יכולים לדעת איך חברות הביטוח מעריכות סיכון כזה, ולכן הם אינם יכולים לדעת מה המשמעות הכלכלית. בפועל חברות הביטוח מגנות על עצמן".

בנוסף, עו"ד פרדס מסביר כי "בשביל שתהיה לפסק הדין השפעה כלכלית חמורה על חברות הביטוח, צריך להציג כמות משמעותית של פסקי דין, ולא כמות זניחה, שבהם בתי המשפט קיזזו שלא לפי תקנות ההיוון. המקרים הללו הם מקרים בודדים. ובכלל, רוב התיקים בנזיקין לא מגיעים לפסקי דין - 90% ויותר מזה נסגרים בפשרות, ושבהן או שהטענה הזאת לא הועלתה או שהיא קיבלה ביטוי מלא בפשרה, שבגלל שהטענה הזאת באוויר, אז נקבע פיצוי איקס ולא ווי".