מסעדה | בין סלט שהפך למרק חריף, לבאן-מי גס ומדליק

בשנים האחרונות חווה כידוע סצנת האוכל הישראלית פלישה אסייתית חסרת תקדים. אחרי המסעדות הסיניות של שנות ה-80, אלו של האגרול ברוטב זרחני ומרק הוון טון (אלוהים, כמה אהבתי את זה. נדמה לי שאני עדיין), הסושיות של שנות ה-90 (המככבות עד היום), והתאילנדיות שהגיעו בתחילת שנות ה-2000, הותקפנו בעשור השני של המאה ה-21 במבול של אסייתיות מכל סוג וצבע (טוב, כמעט. קוריאניות למשל, עוד לא תפסו כאן, וחבל). עוד סושי, עוד תאילנדי, עוד יפני שאינו דווקא סושי (ראמן, מישהו?), שלל לחמניות באן ומה לא.

 מנת הדגל של המטבח הווייטנאמי / צילום: איל יצהר

הלהיט האחרון, לפחות בתל-אביב, הוא המטבח הווייטנאמי, או לפחות מה שפרנסי מסעדותינו מבינים ככזה. זה התחיל, כמדומני, במסעדת האנוי בקצהו הדרומי של רחוב לילינבלום, מסעדה שלא התחייבה דווקא למקום שאת שמו היא נושאת אלא הודיעה מראש שזה יהיה מיקס אסייתי, וזה הצליח לה, וממשיך בעוד ועוד מקומות המגישים רול מלופף בחסה.

ק-פה האנוי, המסעדה העצומה בגודלה בכיכר רבין פינת פרישמן, היא הלהיט התורן של הגל הווייטנאמי או שמא הפסאודו-הווייטנאמי. זוהי כאמור מסעדה ענקית, צבעונית ושמחה, וגם, חידוש גדול בסצנה התל-אביבית - כשרה. ולא סתם כשרה, אלא כשרה בהשגחה פרטית וללא תעודה מהרבנות. משהו שלא ברור איך הרבנות נותנת לו לחיות. בירושלים זה לא היה עובר. בתל-אביב, מתברר, זה עובד מצוין. המסעדה מלאה בהמון חובשי כיפה סרוגה ואינספור צרפתים שומרי מסורת. וביניהם מפוזר, פחות או יותר, כל עם ישראל. זה שמעדיף עכשיו לבזבז במסעדות מאשר לחסוך בבנקים. עובדה, המסעדה הוקמה על חורבות סניף ותיק של בנק מרכנתיל-דיסקונט.

אותו עם ישראל חי, שאינו מדקדק בכשרות מהודרת או בציציות של המטבח הווייטנאמי, נהנה מאוד, כך עושה רושם, מאוכל ש... איך נאמר זאת בעדינות? קצת מעגל פינות.

 מרק הפו־בו / צילום: איל יצהר

סלט הפאפאיה (תאילנדי, אבל לא חשוב) הכיל אומנם המון פאפאיה, ירוקה וטרייה כמו שצריך, אבל חתוכה כל-כך ארוך, שצריך היה להתנהג איתה כמו עם ספגטי. עם זאת, השעועית שבו הייתה כל-כך טרייה, עד שצריך היה ממש לפצח אותה. וזה עוד מילא, הרוטב פוזר כל-כך בנדיבות עד שהפך את הסלט למרק. מרק חריף לאללה, ולא ממש מאוזן.

זה עוד היה טוב יחסית למרק הפו-בו, מנת הדגל של המטבח הווייטנאמי המרתק, שהפכה כאן ממרק מעודן ומורכב למשהו שהייתה בו כנראה המון אבקת מרק או סויה או שניהם. זה היה מלוח בטירוף וצעק ממונוסודיום גלוטומט. פיסות הסינטה (לאיזה צורך בדיוק מטביעים נתח יוקרתי כל-כך במרק רותח?) לא הצילו את המצב. גם לא הלוקשען.

הרול הפריך היה דווקא מוצלח. דף האורז מולא בכרוב, טופו, גזר, בצל, טופו ואטריות, וטוגן עד פריכות, מוגש קום איל פו עם עלה חסה שאותו מגלגלים מסביב לרול, לא לפני שמצרפים לו נענע וכוסברה וטובלים את כל הגשעפט ברוטב צ'ילי וליים. סבבה.

 מרק הקינוח הלונג באי / צילום: איל יצהר

גם סנדביץ' הבאן מי היה בסדר גמור. בגט ממולא בכל טוב - עוף במשרה, אווז מעושן, חמוצים, איולי סריראצ'ה, נענע ובוטנים. גס ומדליק.

קינחנו בבננה לוטי לא רעה ובמרק טבעוני מוזר בשם הלונג באי, שכלל תה ירוק דליל, קר ומתוק להחריד, פרחי יסמין, אננס טרי, ליצ'י משומר, טפיוקה, ג'ינג'ר וקרח גרוס שכמעט שבר לי את השיניים.

על התפריט כאן חתומה נופר זוהר, מי שכיכבה לרגע בריאליטי האוכל "משחקי השף" בנבחרת של אסף גרניט, והייתה קודם לכן טבחית אצל מאיר אדוני בכתית, במזללה ובלומינה וגם אצל איל שני. בקיצור, עברה סטאז' אצל מיטב כוכבי המטבח/טלוויזיה שלנו. עושה רושם שזוהר עושה לעצמה הנחות לרגל התפוקה הגדולה שהמטבח העסוק הזה נאלץ להנפיק. או שאולי זה מה שהיא יודעת לעשות. לך תדע.

אבל עזבו שטויות. אם נשמע לכם כאילו לא נורא נהניתי, אתם ממש טועים. ראשית, כי אני כידוע יהודי סלחן, ושנית, כי הביקור בשירותים פיצה על הכול. הללו ממוקמים בקומת המרתף והם שוכנים בתוך מה שהיה פעם ה...כספת של הבנק. לא ידעתי את נפשי מרוב צער שדווקא הפעם השארנו בבית את בני הקטן שהוא כידוע מבקר השירותים של המדור שלי. לא נורא, בפעם הבאה. אם תהיה.

 באן מי וצלוחית חמוצים, בננה לוטי / צילום: איל יצהר

כדאי להכיר

באן מי בבית. בתוך בגט טרי - ממרח כבד (כן, כזה שקונים במרכול או במעדניה, פושט) עלי נענע וכוסברה, פרוסות אורך של מלפפון קלוף, מיונז (אפשר ביתי אם יש לכם כוח), צ'ילי אדום טרי פרוס דק (לא חובה) וחמוצים וייטנאמיים ביתיים - גזר וקולרבי וצנון דייקון (צנון יפני) למהדרין, פרוסים לגפרורים, מושרים חמש דקות בכפית מלח וכף סוכר, שטופים ואז מושרים לחצי שעה בתערובת של כוס מים, כוס חומץ אורז וחצי כוס סוכר

ק-פה האנוי

פרטים: מלכי ישראל 3, תל-אביב, טל' 03-6771184. א'-ה' 12:00-16:30, 18:00-00:00, ש' 19:30- 00:00, ו' סגור - פתוח לאירועים פרטיים בלבד

מחירים (עסקית): באן מי - 58 שקל, עסקית פו-בו - 68 ( 14 שקל תוספת לרול הפריך. למה בעצם?), בננה לוטי - 41, מרק קר לקינוח - 29, בירה סייגון - 28. בקיצור, נשמע זול ויצא 250 שקל לפני טיפ. כולל לימונדה

השורה התחתונה: טוב (או אולי טוב, נו)