קמפיין MeToo#; ומה אם את לא מפורסמת מהוליווד או מת"א?

מנתוני הדוח על עבירות מין ב-2016 עולה שהחוק חולל שינוי מהותי בציבור, אבל לא במשטרה ובפרקליטות

הטרדה מינית או חיזור? / צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
הטרדה מינית או חיזור? / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

1. "נשים מפורסמות ומתוקשרות מביישות גברים מפורסמים ומתוקשרים - וכולם מקבלים כותרות" אומרים בשקט הרבה גברים ומעט נשים נוכח קמפיין MeToo#. אבל מה ייצא מזה לנשים לא מפורסמות, לא מתוקשרות, לא תל אביביות, לא הוליוודיות, פועלות, פקידות, מנקות, חסרות מעמד, כוח וישע, שמוטרדות על ידי גברים לא מפורסמים, לא מתוקשרים, "בוסים" בדרגים נמוכים, לא באמת מוכרים, לא מעניינים מישהו מלבד הנוכחים במקום שבו הם מבצעים את זממם העלוב?

הנחת היסוד היא שהפחד מדבק, שמי שרואה גדולים, עשירים, חזקים ומקושרים נופלים בזה אחר זה בגלל חשיפת מעשיהם - יחשוש לעצמו. יטפל בעצמו ולא יטריד עוד. עוד הנחת יסוד אומרת שנשים הרואות נשים אחרות, מוכרות, ידועניות, שחושפות בפומבי אירועים שלאורך שנים החביאו והסתירו מבושה ומבוכה, כאילו הן אשמות במשהו - יעזו גם הן לעשות את זה ולהשתחרר מהכאב והאופל שמחכה להן יום ביומו, למשל במקום העבודה. וגם אם לא - הרי החשיפה והבולטות שניתנת לעניין עשויה, בתקווה, להניע את מערכות האכיפה, משטרה, פרקליטות ובתי משפט, להתחיל להתייחס לעניינים הללו אחרת. הרבה-הרבה יותר ברצינות.

2. האם זה עובד? כן, אומרים במרכזי הסיוע. יש עלייה ברורה בפניות ובמספר השיחות המתקיימות בכל פנייה. "קמפיין MeToo# גרם רעידת אדמה של ממש, הוכיח כי היקף התופעה עצום ורב ממדים, ובמקביל חשף שרוב הנשים והגברים שנפגעו נשארו עם הפגיעה לבד ולא ראו ברשויות כתובת בשעת אמת", כך אומרת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע. הבעיה הכי קשה היא, ש"מהנתונים עולה בבירור שעל אף שמספר התלונות גדל בשנים האחרונות, מספר כתבי האישום שהוגשו בפועל דווקא הצטמצם".

האם זה באמת עובד? לא בדיוק, בטח לא מובהק, ואפשר שזה מוקדם מדי לומר - זה מה שעולה מהנתונים שהתקבלו מהמשטרה לבקשת "גלובס'", בתשובה לשאלה האם מסתמנת עלייה בהגשת תלונות בגין הטרדה מינית מאז החל הקמפיין הנוכחי בחודשים האחרונים.

הנה הנתונים: עד מאי השנה נספרו כ-120 תלונות שהתקבלו בחודש במשטרה בחשד להטרדה מינית. ביוני זה קפץ ל-160, ביולי ירד ל-142, באוגוסט 113, בספטמבר 61, באוקטובר 97 ובנובמבר (עד יום שני האחרון, 20.11) נרשמו 89 תלונות על הטרדה.

כך קורה שמי שציפו שהקמפיין הסופר-מתוקשר יעלה משמעותית את מספר התלונות, יעזור ויתמוך בנשים שאינן כל כך מתוקשרות, חזקות פחות, שמטרידיהן גם הם לא ידוענים - מתאכזבים. עם זאת, בהחלט אפשרי, וכך זה גם עולה חד-משמעית ברשתות החברתיות, שעוד ועוד נשים שבחרו לא לפנות למשטרה מסיבות שלהן, ובכללן ההתנהלות הבעייתית מאוד של מערכות האכיפה, בוחרות יותר ויותר להשתמש בהתפתחות הדמוקרטית של הרשתות החברתיות ולבייש את המטרידים בפומבי, ברשתות.

זה הפתח לנשים פחות בטוחות בעצמן ובמשרתן, בהנחה שמי שמטריד אחת מטריד עוד כמה, וכולן שותקות ומחביאות את הכאב. מובן שבשלב מסוים, שטרם הגיע, יהיה צורך לסנן את השיימינג ברשת ובמקביל גם לטפל אחרת בתלונות הטרדה שיתבררו, בפסיקות בית משפט, כשקריות ומניפולטיביות. עד כדי שינוי החוק, וקביעה שנשים שהתלוננו מטעמים זרים - שמן ייחשף.

3. היום, רביעי, חשף בכנסת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית את הדוח לשנת 2016. האיגוד מחזיק 9 מרכזי סיוע ומצרף גם את הנתונים של המשטרה, הפרקליטות, צה"ל והמחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש).

הדוח והנתונים מתייחסים לדרגות של תקיפה ועבירות מין, ברף פלילי משתנה: אונס, מעשה סדום, פגיעה, מעשה מגונה, הטרדה מינית. החוק למניעת הטרדה מינית נחקק ב-1998 והתייחס לקבוצה גדולה של התנהגויות פוגעניות. הנה נתוני הפגיעה שדווחו היום: 10,610 פניות של נפגעים ונפגעות הגיעו למרכזי הסיוע במהלך 2016 - עלייה של 15% ביחס לשנת 2015 ועלייה של 34% במהלך 5 השנים האחרונות. 90.5% מכלל הפניות דיווחו על פגיעה בנשים. 9.5% מהפניות על פגיעה בגברים. 60.3% מהפונות והפונים נפגעו כקטינים.

4. הדוח חושף בעיה קשה ומחריפה של כישלון מחריף ביישום החוק במערכת האכיפה, במשטרה ובפרקליטות ביישום הפלילי של החוק למניעת הטרדה ופגיעה מינית. כך שהחוק אמנם חולל שינוי מהותי בשיח הציבורי, אבל קשה לומר שחולל שינוי במשטרה ובפרקליטות.

ב-2016 הוגשו למשטרה בסך הכול 5,686 תלונות על עבירות מין - עלייה של 22.5% בהשוואה ל-2011. באותה שנה נפתחו 1,243 תיקי הטרדה מינית - קפיצה של 58% ביחס לשנת 2011.

נתוני הפרקליטות לשנת 2016: נפתחו 4,039 תיקים - 3,637 תיקי עבירות מין ו-402 תיקי הטרדה מינית. באותה שנה נסגרו בפרקליטות 3,389 תיקי עבירות מין בלא שהוגשו כתבי אישום, 69% מהם נסגרו בשל חוסר ראיות. 26 כתבי אישום הוגשו בעבירות של הטרדה מינית, לעומת 324 תיקי הטרדה שנסגרו. כלומר, רק ב-7% מהתלונות הוחלט על הגשת כתב אישום, כאשר ב-2011 הוגשו 14 כתבי אישום מתוך 121 תיקים, כלומר 12%. מה שאומר שחלה עלייה מובהקת בסגירת התיקים וירידה בהגשת כתבי אישום.

נתוני מח"ש: לראשונה בשנת 2016 התקבלו יותר פניות מאזרחיות מאשר משוטרות, בגין עבירות מין שבוצעו על ידי שוטרים. ב-51% מהתיקים בהם התקבלה הכרעה במח"ש הוגש כתב אישום או הוחלט על כתב אישום, 19% הועברו לטיפול משמעתי.

נתוני הפרקליטות הצבאית: בשנת 2016 התקבלו 1,329 פניות לעומת 701 בשנת 2011. מבין התיקים שבהם התקבה הכרעה (בין אם כתב אישום או סגירת תיק): בכמחצית הוחלט על כתב אישום ומחצית - סגירה.

5. כמה זה עולה, בכסף? על פי הערכה שפורסמה על ידי המשרד לביטחון פנים ב-2014, היקף תופעת האלימות המינית נע סביב 84 אלף מקרים בשנה - רק 6% מהם מדווחים למשטרה. המשרד העריך אז את הנזק הכלכלי ביותר ממיליארד שקל. פרופ' אורי ינאי, לשעבר מבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה באוניברסיטה העברית, ערך מחקר עבור הוועדה הבינמשרדית לזכויות נפגעי עבירה, על המחיר הכלכלי של הנפגעים למערכות. מחקרים בעולם, הוא כותב, כימתו את העלויות הכלכליות של השלכות פגיעה מינית והגיעו להוצאה ממשלתית המוערכת בין 100-150 אלף דולר לנפגע/ת לשנה. בישראל, מצא פרופ' ינאי, הערכת הנזק הכלכלי הממוצע של עבירת מין עומדת על כ-40 אלף שקל לנפגע/ת לשנה.

מספר התלונות על הטרדה מינית
 מספר התלונות על הטרדה מינית