משחק מכור מראש

"היית רוצה שהמנכ"ל שלך, או היו"ר, ידחפו לך את האנשים שלהם?" שאלתי השבוע מנהל בכיר שלא מבין מדוע הפגישות שסידרו לו עם כמה מקודקודי המשק לא מניבות עבודה. הוא פוטר לפני כחצי שנה מחברת תשתיות גדולה, ומאז הוא משקיע כל מאמץ להגיע לפגישות עם אנשים כמה שיותר בכירים, בטוח שזו הדרך הטובה ביותר למצוא את תפקיד חלומותיו.

גייס חמישי

הוא לא היחיד, את הטעות הזאת עושים כמעט כל המנהלים שפגשתי, לא מבינים שלא יורים גבוה מדי, שלקודקוד אין אינטרס להנחית אותם על הראש של אף אחד. למה? כי זה לא עובד. אף מנהל לא רוצה שהממונים עליו, הדירקטוריון או הבעלים, ידחפו לו כפיפים שהוא לא בחר בעצמו, אנשים שהנאמנות שלהם היא קודם כל למי שהצניח אותם לתפקיד ולא למנהלם הישיר. לכן קודקודים ממעטים לעשות זאת, בוודאי כשמדובר בכל מיני כאלה שהסכימו לפגוש רק כדי לעשות טובה למישהו אחר.

התוצאה היא מפגשים עקרים עם קודקודים שמכדררים את הקורבן התורן מאחד לשני, רק כדי לתת לו (או יותר נכון למי שקישר אותו) את ההרגשה שהם התאמצו. בפועל הפגישות האלה לא מניבות לו דבר, לעתים אפילו מזיקות, כי ישנם תפקידים שעשוי היה לקבל אילו הגיע בדרך הנכונה (קשר ברמת בכירות מתאימה, חברת השמה וכו'). אבל הוא מסומן מראש כ"איש של", למרות שבפועל הוא לא, ונפסל על הסף.

המפתיע הוא שאותם מנהלים עצמם נהגו בתפקידיהם הקודמים בדיוק אותו הדבר, נפנפו כל מיני אנשים שנאלצו לפגוש רק כי הממונים הנחיתו עליהם, אבל כשזה נוגע אליהם הם פתאום לא מבינים את הריטואל. "אבל הפגישות היו מצוינות, התרשמו מאד ממה שעשיתי, החמיאו לי בלי סוף" הם אומרים, כאילו לא מדובר במשחק מכור מראש: אני (קודקוד 1) עושה כאילו אני מתאמץ לעזור לאנשים שאיש קשר שחשוב לי (קודקוד 2) ביקש שאפגוש, והוא בתורו ישיב לי באותה המטבע, שהרי גם אני מוצף אנשים המשחרים לפתחי, שאת חלקם אני חייב לקשר ולכדרר הלאה. גם הוא וגם אני ניתן להם הרגשה טובה, נלטף להם את האגו מפה ועד הודעה חדשה, נפגיש אותם עם מנהלים נוספים, העיקר שיצאו מרוצים. רק שבפועל לא תצא מזה עבודה, רק תסכול גדול ולבזבוז זמן יקר.

ההבדל בין קשרים לפרוטקציה

הבעיה היא שמרבית האנשים, כולל בכירים מאד, לא מודעים לכך שרשת איכותית צריכה להיות מאוזנת גם בהיבט הבכירות של הקשרים בה, ולכלול בכירים יותר, מקבילים וזוטרים, שכן אפקטיביות של קשר מותנית ביכולת שלך להביא לו תועלת, משימה לא פשוטה כשמדובר בבכירים מדי.

השאיפה לרשת קשרים הכוללת כמה שיותר בכירים היא אחת מ 3 תפיסות שגויות בגללן מרבית האנשים לא מתחזקים רשת קשרים, זאת למרות המודעות לחשיבותה להצלחה בקריירה ולהישרדות בשוק העבודה. התפיסה הנפוצה וההרסנית ביותר נובעת מבלבול בין קשרים ופרוטקציה (מאובן הסתדרותי שממשיך לשגשג רק במגזר הציבורי), שהתוצאה שלו היא אפס עשייה עקב אמונה מוטעית כי קידום קריירה מותנה באינטרסים זרים שאינם בשליטתנו (תולדה של פרוטקציה) ולא בשיקולים מקצועיים (תולדה של קשרים).

השגיאה השלישית נובעת גם היא מבלבול, הפעם בין חברים לקשרים. רוב האנשים בטוחים כי קשרים=חברים, לא מודעים לכך שדווקא חברים קרובים ומשפחה הם הכי פחות יעילים בהקשר של קריירה. זאת מכיוון שהם צרכני זמן גדולים מאד הבאים על חשבון קשרים חלשים יותר שיכלו להניב לקריירה תועלת רבה, מה גם שפוטנציאל התועלת שבהם מוצה כבר מזמן.

לא זמן לבקש טובות

בחרתי לכתוב על נטוורקינג דווקא עכשיו משום שהחגים, ובמיוחד חגי תשרי, הם הזדמנות מצוינת לעבוד על רשת הקשרים, להעיר קשרים שדעכו, ואף לפתח חדשים. כל מה שצריך הוא ברכת שנה טובה אישית (חלילה לא ברכה כללית בתפוצת נאט"ו), ובמדיום המתאים למידת הקרבה אל האיש, ולעוצמת הקשר (פגישה, טלפון, מייל, SMS, וואטסאפ). והכי חשוב, לא לבקש דבר! 'חג שמח' זה לא זמן לבקש טובות. דחו את זה לאחרי החגים, לאחר שכבר הבעתם בחג עניין נטול אינטרס (לכאורה).

חג שמח ושנה טובה

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com