דורית סלינגר / צילום: תמר מצפי
ביטולה של עסקת הענק למכירת בית ההשקעות מיטב דש אינה הפעם הראשונה שבה עסקה למכירת גוף פיננסים גדול בישראל, הנמצא תחת פיקוחה של רשות שוק ההון, פוקעת או מבוטלת. למעשה, מספר דו-ספרתי של רוכשים פוטנציאליים נסוגו בשנים האחרונות מעסקה כזאת בשל חששם מהקושי האדיר הכרוך בקבלת אישור הרגולציה המקומית, אם בכלל.
פעם אחר פעם אנו שומעים על חברות סיניות או קרנות השקעה זרות, שבאות לכאן עם מיטב אנשיהן ומתעניינות ברכישת קבוצת ביטוח גדולה או בית השקעות מוביל. הכותרות בעיתונים יודעות לספר על מגעים מתקדמים, ואפילו על הסכמים חתומים, הנוקבים בדרך כלל בפרמיה נדיבה על מחיר השוק (בסביבות מחיר ההון העצמי), אבל כולם כאחד התפוגגו עד היום באופן דומה.
בדיווחים השונים לבורסה אודות המגעים או ההסכמים האלה מופיעה דרך קבע אזהרה, שלפיה אין כל ודאות בהשלמת העסקה, שתלויה בקבלת אישורים רגולטוריים. המציאות מלמדת שאי הוודאות הזאת היא כמעט ודאות לאי-קבלת אישור הרגולטור. כך קרה במספר רב של עסקאות שנחתמו למכירת קבוצות הביטוח הפניקס וכלל ביטוח.
לפיכך, נשאלת השאלה מדוע בעלי מיטב דש , ובעיקר אלה של הפניקס (דלק קבוצה ) וכלל עסקי ביטוח (אי.די.בי), ממשיכים לחתום על עסקאות מכירה ו"לבזבז" משאבי זמן ותשומת-לב על גופים, שמלכתחילה נראה כי סיכוייהם לקבל את אישור הרגולטור המקומי נמוכים עד כדי בלתי קיימים?
תשובה אפשרית לכך היא "למה לא?" כל עוד ההשקעה בקידום העסקה נעשית על ידי הרוכש הפוטנציאלי, ייתכן כי בכל זאת תהיה הפתעה או יופעל לחץ חיצוני, שיביאו לאישור עסקה - שעד כה נחסמה על ידי הרגולציה המקומית, בעיקר באמצעות סחבת ויצירת דרישות חדשות תוך כדי ההליך. או אז, המוכרים ייפגשו עם הכסף הגדול שהרוכשים מוכנים לשלם - בעיקר אלה מהרוכשים שהם בעלי קשר סיני.
זאת ועוד, אף שהדיווחים על העסקאות האלה מתקבלים בשוק בספקנות גוברת והולכת, הרי שהם עדיין יוצרים עניין חיובי, מאפשרים לעתים שערוך ההחזקה בחברה "הנמכרת" בשווי גבוה המשתקף ממחיר העסקה, ובוודאי לא משפיעים לרעה על מחיר המניה בטווח הקצר.
בואו נודה: רוכשים "ראויים", שיעברו את הרגולציה המקומית בקלות - למשל, גופי פיננסים מערביים ומוכרים - אין ממש בנמצא. הם יבואו לכאן, אם בכלל, רק אם וכאשר תגי המחיר של הגופים שמוצעים למכירה, יהיו בסביבת 0.6 או 0.7 על ההון, ומבחינת בעלי המניות של מיטב דש, הפניקס וכלל ביטוח, מדובר בוויתור על הרבה מאוד כסף.
הסחורה על המדף חייבת להימכר
נוסף על כך, והדברים אמורים בשתי קבוצות הביטוח הנמצאות על המדף - כלל ביטוח והפניקס - עסקת מכירה היא לא שאלה של בחירה. בעלי השליטה בקבוצות אלה חייבים לעשות כן.
בכלל ביטוח המכירה מחויבת המציאות משתי סיבות: הראשונה היא שלבעלת השליטה, קבוצת אי.די.בי (שמניותיה בקבוצת הביטוח מוחזקות בידי נאמן מטעם הרגולטור), אין אישור להחזיק בשליטה בחברה. במסגרת הוראות הרגולציה, על החזקותיה בכלל ביטוח להתממש ולצאת מידיה, בין אם בעסקה אסטרטגית גדולה ובין אם לשיעורין באמצעות מכירה במנות דרך הבורסה.
הסיבה השנייה, והיא תופסת לגבי הפניקס, היא חוק הריכוזיות, שמחייב את אי.די.בי של אדוארדו אלשטיין ואת קבוצת דלק של יצחק תשובה להפריד בין החזקתם בפעילויות ריאליות לבין ההחזקה בפעילויות פיננסיות, כבר במהלך השנים הקרובות.
לגבי קבוצת דלק, נציין כי היא עוברת בשנים האחרונות הליך של שינוי מבני אסטרטגי, כשהיא מתמקדת בתחומי האנרגיה ומממשת פעילויות שאינן בליבה, ובכלל זה גם את החזקותיה בהפניקס (שבבעלותה גם בית ההשקעות אקסלנס).
בקרוב יעלה על המדף גם בית ההשקעות פסגות, כשבעלת המניות בו, קרן איפקס, תהיה חייבת לנקוט אסטרטגיית מימוש להחזקה זו. למעשה, שעון החול למכירתו של פסגות כבר נהפך והזמן מתחיל להתקצר.
המקרה של מיטב דש שונה. רבים מעריכים שהבעלים, אלי ברקת ומשפחת סטפק, שבעצם העסקה עם XIO הראו כי הם מוכנים "להיפטר" מבית ההשקעות ולהיפגש עם כסף, לא ממהרים לממש בכל מחיר.