הנה משהו לחשוב עליו בחג השבועות הבא עלינו לטובה: אלוהים לא נתן לנו את התורה בהר סיני, כפי שאנחנו מציינים בימים אלה; הוא הגיע אלינו משבטים נודדים עתיקים, שמקורם באזורים של תימן וזאיר של היום, ואומץ על ידינו בשלב מאוחר יחסית. הוא אפילו לא היה אל יחיד, אלא אחד מאלים רבים שהסתובבו בינינו, אל מדברי נודד שהפך לאלוהי העברים, בזכות ברית פוליטית בין בני ישראל לשבט המכונה שאסו. אנחנו הוצאנו אותו מהמדבר, הבאנו אותו לירושלים והפכנו אותו לאל אחד, בורא שמיים וארץ, אלוהי כל העולם כולו - אבל שלנו במיוחד.
את הדברים האלה טוען פרופ' תומס רומר, מחוקרי המקרא החשובים בעולם, יליד גרמניה המתגורר בשווייץ, שהגיע לישראל ממש לפני חג מתן תורה, על מנת לקבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל-אביב. הנימוקים הרשמיים מדברים על "גישתו הייחודית, השפעתו ותרומתו העצומה למחקר", ועיונים בחיבוריו מגלים עד כמה באמת ייחודית הגישה הזו, בטח בעיניים יהודיות.
אפילו את הפסוק הכל-כך ידוע "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" מפרש הפרופסור בצורה שונה מהמקובל. כשאומרים "ה' אחד" לשיטתו, מתכוונים לא רק לעובדה שמדובר באל אחד, אלא לכך שעבודתו מתבצעת במקום אחד - ירושלים.
"היו כמה אלי יהוה, כנראה", הוא מסביר בשיחה המתקיימת באוניברסיטת תל-אביב. "במאה השמינית לפני הספירה היה יהוה שומרון, יהוה תימן (מהדרום) ועוד אלוהים אחד שעובדים אותו במקומות שונים, כמו שהיה נהוג אז. הכוונה בפסוק 'ה' אחד' היא שאותו עובדים מעתה רק בירושלים, היא המרכז הדתי וגם הכלכלי. ואז נעשה המעבר מאלוהי המדבר לאלוהי המקדש. זה היה חשוב - זה הצעד לכיוון של כמעט מונותיאיזם: יש שם אלים אחרים שאת קיומם לא מכחישים, אבל אסור לעבוד אותם.
"החברה של אז הייתה יותר מורכבת מבחינה דתית, המון אלים. אבל נוודים לא צריכים הרבה אלים, אולי הספיק להם אל אחד. אולי הייתה לו אישה, כמו להרבה אלים אז. לפי כמה מקורות, יהוה היה בעלה של אשרה. לפי מקורות אחרים, יהוה הוא בנו של אל שמאוחר יותר השתלט עליו. בכל אופן, בתקופת המלך יאשיהו הודגש שלישראל יש אל אחד, בניגוד לדתות אחרות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
